|
|
صفحة: 365
• כינויים חבורים לשון המקרא היא לשון חסכונית. לעומת העברית בת-ימינו, בלשון המקרא יש העדפה ברורה לשימוש בכינויים חבורים - כינויי שייכות וכינויי מושא. כינוי שייכות חבור: לעומת השימוש הרגיל בימינו במילית של )הארץ שלך, המולדת שלך, הרכוש שלהם(, נמצא במקרא תמיד את כינוי השייכות החבור לשם העצם )ארצך, מולדתך, רכושם(. השימוש במילית של אינו קיים בלשון המקרא )רק בשיר השירים א, ו: "כרמי שלי לא נטרתי"(. במקרא השייכות הובעה רק על-ידי כינוי שייכות חבור או על-ידי סמיכות )משפחת האדמה(. כינוי מושא חבור: בימינו נהוג להשתמש בכינוי מושא פרוד )אראה אותך, אברך אותך, אראה לך(, אך לשון המקרא העדיפה את כינוי המושא החבור )אעשך, אברכך, אראך(. • מבנים במשפט אשר: בלשון המקרא יש מעט מילות שעבוד. הנפוצה ביותר היא אשר והרכביה: כאשר, ככל אשר, יען אשר, למען אשר, על אשר. דוגמה: "אל הארץ אשר אראך". השימוש הרב והקבוע במילית אשר ובהרכביה הוא סימן מובהק ללשון המקרא. )ש... - ש השעבוד המוכרת לנו היום כמעט לא הייתה קיימת במקרא.( מילות שעבוד נוספות במקרא: כי, אף כי, אם, לו. פתיחה סיפורית: במשפטים רבים במקרא נמצא מילות פתיחה, כגון: הנה, ויהי, והיה, אכן )"ויהי רעב בארץ", "ויהי כאשר הקריב לבוא"(. ה השאלה: לסימון משפט שאלה במקרא יש שימוש ב-ה השאלה: "השומר אחי אנוכי?" )האם אני השומר של אחי?( "הרצחת וגם ירשת?" "הכצעקתהּ?". ה המגמה: לציון הכיוון יש בלשון המקרא ה המגמה, כגון: ארצה = אל הארץ, הנגבה = אל הנגב. • אוצר המילים מספר כל המילים )הערכים המילוניים( במקרא הוא כ.8000- זהו אוצר מילים מצומצם יחסית, וברור שבלשון הדבורה והכתובה של אותה התקופה היו מילים רבות יותר, שלא נזדמנו אל המקרא. אמנם יש מילים מקראיות אופייניות, כגון: אנכי, ירא, עת, אך קשה לקבוע רק לפיהן את ייחודה של לשון המקרא לעומת התקופות האחרות. אוצר המילים המקראי, על אף היותו מצומצם, הוא הבסיס החשוב ביותר לעברית החדשה: מתוך 1,000 המילים השכיחות ביותר בעברית בת-זמננו - כ800- מקורן במקרא! • הכתיב: בדרך כלל, הכתיב במקרא הוא כתיב חסר, כלומר - אימות הקריאה חסרות בו. נוסף לזה, הכתיב במקרא אינו אחיד, ולעתים אפשר למצוא זה לצד זה כתיב מלא וכתיב חסר. דוגמות: משפחת/משפחות; הולך/הלך; זרוע/זרע; ראית/ראת/ראתה; מצולות/מצלות.
|
|