|
|
صفحة: 250
פעילות :8 שעת מבחן קראו את הטקסט שלפניכם, וענו על השאלות שאחריו. ריקוד המלחמה - איך התפתחה הקפוארה? / שי ספיר במשך כ300- שנה, מתחילת המאה ה16- ועד לסוף המאה ה19,- חטפו סוחרי עבדים פורטוגלים כמיליון גברים, נשים וילדים ממערב אפריקה - והגלו אותם לברזיל, שם נידונו אותם עבדים לעבודת פרך במטעי הטבק. לעבדים הללו לא הייתה שום דרך להיאבק בשוביהם: הם היו בארץ זרה, ללא שום יכולת להתמודד מול כלי הנשק של הפורטוגלים. גם העובדה שהשתייכו לשבטים יריבים הקשתה עליהם להתאחד. כדי להגן על עצמם, פיתחו העבדים טכניקה להגנה עצמית שהוסוותה כריקוד דינמי ומסוגנן בשם קפוארה. המתאבקים שיגרו בעיטות ומהלומות זה לעבר זה, אך במתכוון פגעו רק באוויר. בעלי המטעים, שסברו שזה בסך הכל מחול בלתי מזיק, אפשרו לעבדים להמשיך ולהתאמן מבלי לדעת שמדובר למעשה באמנות לחימה קטלנית. במקביל לאזורים הכפריים, התפתחה הקפוארה גם אצל העבדים שחיו בשכונות העוני של הערים. בריו דה-ז'נירו התארגנו לוחמי הקפוארה בקבוצות יריבות שנקראו "מלטאס". בחגיגות דתיות נפגשו הקבוצות הללו לתגרות עקובות מדם שהוציאו לרקדני הקפוארה מוניטין מפוקפקים בדעת הקהל. העבדות בוטלה באופן רשמי בברזיל רק ב1888,- אולם לוחמי הקפוארה שהיו נרדפים עד אז, המשיכו להיחשב כאויבים - הפעם של הרפובליקנים שתפסו את השלטון מידי המלוכנים. בשנת שלטונם האחרונה נעזרו המלוכנים בלוחמי קפוארה שחורי-עור במאבקם כנגד הרפובליקנים. אותם עבדים חשו מחויבים למשטר שביטל את העבדות והעניק להם את חירותם, ולחמו בחירוף נפש ברפובליקנים שהלכו והתחזקו. אלא שב1889- הפכה ברזיל לרפובליקה, והשליטים החדשים נשבעו לנקום במלוכנים ובעוזריהם. הקפוארה הפכה לעיסוק בלתי חוקי, ולוחמיה נרדפו עד חורמה בידי המשטרה. חלקם נאסרו והוגלו, אחרים ירדו למחתרת והמשיכו לעסוק באמנותם בסתר. הקפוארה הפכה לאמנות לחימה לגיטימית רק בתחילת המאה ה20.- הלוחמים הבינו שכדי לזכות באמונו של הציבור הרחב, עליהם לרכך את ריקוד המלחמה ולהפוך אותו לפחות מאיים. אבל מי שאחראי יותר מכל ללגיטימציה של הקפוארה, היה מסטרה בימבה - אחד המורים הנערצים בתולדות אמנות הלחימה הזו. ב1927- הוזמן בימבה על-ידי נשיא ברזיל להופיע בעיר הבירה. בעקבות המופע המרשים קיבל בימבה אישור לפתוח את בית-הספר הרשמי הראשון לקפוארה. בשנות השלושים הוכרה הקפוארה כספורט לכל דבר וכחלק מהתרבות הברזילאית והחלה לסחוף אוהדים בכל רחבי העולם. סקירה מעמיקה יותר על ההיסטוריה של הקפוארה תוכלו למצוא באתר האינטרנט: .www.capoeira.bz מתוך: שי ספיר, עיתון ידיעות אחרונות, 20.11.03 10 15 20 25 30
|
|