|
|
صفحة: 137
דוגמות: פס' מושא המחברת טוענת שצעירים ומבוגרים אינם יודעים היום את התאריכים העבריים. פס' מושא קשה לדעת אם הקורא תומך בהצעה או מתנגד לה. פס' מושא החזאי טען: "מחר ייפסקו הגשמים ותחול עלייה בטמפרטורות." את הפסוקית האחרונה מזהים באמצעות השאלה: "מה טען החזאי?" או באמצעות תחליף: "החזאי טען את הדבר." פסוקית נושא פסוקית הנושא מופיעה כאשר במשפט העיקרי יש נשוא, אבל חסר נושא. פסוקית הנושא משמשת נושא של המשפט העיקרי. לפסוקית נושא יש שתי תבניות: א. המבנה מי ש... , ה הזיקה + פועל בהווה, מה ש... מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. פסוקית נושא כל היודע פרטים, מתבקש לפנות לתחנת המשטרה. פסוקית נושא ב. הפועל במשפט העיקרי הוא פועל סביל, למשל: פורסם, נמסר, התברר, מובן, נראה, ידוע, מתקבל על הדעת, הסתבר, הוחלט, נודע, נאמר. התברר שההרצאה התבטלה בשל מספר נמוך של נרשמים. פסוקית נושא פסוקיות נשוא פסוקית הנשוא מופיעה, בדרך-כלל, אחרי האוגדים, כגון: הוא, היא, הם, הן, היה, למשל, במשפט שמני במבנה: שם עצם + אוגד + שם עצם. דוגמות: אוגד הרעיון הוא שאתרים אלה יהיו מתוירים מאוד. פסוקית נשוא אוגד היפנים החרוצים הם שהמציאו את המחשב הנייד. פסוקית נשוא הרעיון היה שהכביש יעקוף את הקיבוץ. פסוקית נשוא בדוגמה האחרונה הפסוקית עונה על השאלה: מה היה הרעיון? במשפט היסודי יש החלקים: נושא - הרעיון, אוגד - היה, אבל אין נשוא. אם כך, החלק העונה על השאלה מה היה הרעיון? הוא פסוקית הנשוא. הבחנה בין פסוקית מושא לבין פסוקית נושא בפסוקית מושא ובפסוקית נושא השאלה הנשאלת היא מה?, והזיהוי נעשה לפי המשפט העיקרי. אם במשפט העיקרי יש נושא - הפסוקית היא מושא. דוגמה: נושא נשוא המורים פרסמו על לוח המודעות שמחר יתקיימו הבחינות כרגיל. פסוקית מושא
|
|