|
|
صفحة: 57
• אפשר לשאוב נתונים עובדתיים מהטקסט. דוגמה: הטקסט הנתון מציין את התחומים שהאלימות בחברה מתבטאת בהם. בטקסט שלי אנסה למפות את האלימות בבית-הספר - "מי נגד מי", מתי, היכן. • אפשר להשתמש בדוגמות המובאות בטקסט. דוגמה: הטקסט מביא דוגמות לחינוך לסובלנות בגיל הרך - כיבוד הזולת וקבלת השונה, אמפתיה ועוד. במאמר שלי אביא דוגמות לתכניות חינוכיות למתבגרים שמנסות להשיג מטרה זו. אתבסס על תכנים, על שיעורי החברה בתיכון, ואביע את דעתי על יעילותם. • אפשר להשתמש בניסוח או במונח המתאימים לכתיבת הטקסט החדש. דוגמה: אקח מהטקסט כמה ביטויים שעשויים להיות שימושיים, כגון: גורמים משפיעים במקביל או במשולב, אקלים חברתי, אכיפה, חינוך מותאם, קווים מנחים. • אפשר להתייחס גם לארגון הטקסט הנכתב. דוגמה: בטקסט זה אפשר להבחין במבנה הטיעון ובתוכו בראשי פרקים ברורים ומאורגנים: טענה על עלייה ברמת האלימות בחברה, פירוט סוגיה, ציון גורמיה, ולבסוף - הצעות והמלצות. אוכל לציין את מבנה הטקסט. המבנה יכול לשרת אותי בטקסט שאכתוב, תוך הכנסת השינויים המתבקשים, כמובן. פועלי אמירה בכתיבה של תגובה לטקסט יש צורך לשקף את דברי המחבר/ת של הטקסט הנתון. כדי לשקף אותם, משתמשים באמצעים לשוניים הנקראים פועלי אמירה וביטויי התייחסות. באמצעותם מתארים איך המחבר/ת של הטקסט הנתון מתייחס/ת לנושא הנדון. ביטויי האמירה וההתייחסות יכולים להיות ניטרליים ופשוטים, כגון: )הכותב/ת( אמר/ה, טען/ה, גרס/ה, או ספציפיים יותר, כגון: תבע/ה, דרש/ה, המליץ/ה, ביקש/ה, הורה/הורתה. הביטויים יכולים לבטא גם פרשנות וביקורתיות, ולמסור את הנימה. לכך ישמשו ביטויי אמירה נייטרליים פחות וטעונים יותר, כגון: שיבח/ה, התלונן/ה, ביקר/ה, הצדיק/ה, צידד/ה ב,... הזהיר/ה, איים/ה, עודד/ה, או אפילו: תקף/ה, הודה/הודתה, הכחיש/ה, האשים/ה.
|
|