|
|
صفحة: 186
בלשון הכתובה ובמשלב גבוה משתמשים יותר בצורות סמיכות. במקום: ההחמצה של הבצק - החמצת הבצק, במקום: המשרדים של ההנהלה - משרדי ההנהלה. ואילו בלשון הדבורה משתמשים יותר בצורה המפורקת - ההחמצה של הבצק, המשרדים של ההנהלה. סוגי הסמיכות הם: סמיכות פרודה, צירופי של - הברכה של הרב, המשרדים של ההנהלה, הכוונה של המשורר סמיכות דבוקה - ברכת הרב, משרדי ההנהלה, כוונת המשורר סמיכות כפולה - ברכתו של הרב, משרדיה של ההנהלה, כוונתו של המשורר המין הדקדוקי בין "התוספות" לשמות העצם יש גם צורני נטייה שמביעים מין ומספר. לכל שם עצם בעברית יש מין דקדוקי ומספר. המין הדקדוקי יכול להיות זכר או נקבה. למשל, המין הדקדוקי של המילים: לחם, מאכל, בצק, אדם - הוא זכר, והמין הדקדוקי של המילים: מנחה, סעודה, ברכה, מסרת, ככר, אבן - הוא נקבה. לרוב שמות העצם )חוץ מאלה המציינים בעלי-חיים או בני-אדם( יש מין דקדוקי - זכר או נקבה, ואי-אפשר לשנות את מינם: יש מאכל בזכר, אבל אין *מאכלה בנקבה, יש בק שה בנקבה, אבל אין *בקש בזכר. בשמות העצם המציינים בני-אדם או בעלי-חיים המין הדקדוקי מתאים, בדרך כלל, למין הביולוגי. שמות, כמו: תלמיד, בחור, רקדן, מנהל או חתול, תרנגול, מציינים בני-אדם ובעלי-חיים שהמין הביולוגי שלהם הוא זכר, וגם המין הדקדוקי שלהם הוא זכר. שמות כאלה באים גם בזכר וגם בנקבה: תלמידה, בחורה, רקדנית, מנהלת, חתולה, תרנגלת. סופיות הנקבה בשמות העצם הן ה - תלמידה, בחורה, חתולה, וכן ת לסוגיה: ת - מנהלת, תרנגלת, ית - רקדנית. המספר צורני הנטייה של המין הדקדוקי מביעים גם את המספר - יחיד או רבים. למשל: סעודה, ברכה, מסרת - נקבה, יחידה; סעודות, ברכות, מסורות - נקבה, רבות. הרוב הגדול של שמות העצם בעברית יכולים לבוא ביחיד או ברבים: עם - עמים, מאכל - מאכלים, ארץ - ארצות. בדרך כלל, הצורן ים מציין ריבוי של מין זכר, והצורן ות מציין ריבוי של נקבה. אבל יש לא מעט מילים היוצאות מכלל זה: סוד - סודות, אב - אבות, חלון - חלונות. במילים אלה צורן הרבים הוא ות, אף-על-פי שאלה שמות בזכר. ובמילים פעם - פעמים, אבן - אבנים מופיע צורן הרבים ים אף-על-פי שאלה שמות בנקבה.
|
|