|
|
صفحة: 53
20 הבילוי הממושך של הילדים מול הטלוויזיה הוא מתכון מצוין להפיכתם למבוגרים אפאתיים, פסיביים, וקרוב לוודאי שגם שמנים. כי מה יש לעשות כאשר החיים מוגשים באריזה סינתטית, שטוחה ואחידה על רצף אינסופי שלא מצריך תנועה חוץ מלפתוח ולסגור את הפה? זה האיבר היחיד שעובד מול הטלוויזיה. 25 ועוד לא דיברנו על מה שמרצד על המסך. הפרסומות, למשל. פרסומות שמכוונות לאורח חיים צרכני, פרסומות שמייצרות תמונת עולם מעוותת, מעליבה, מקטינה. ועוד לא דיברנו על הזיפזופ מתחנה לתחנה, זיפזופ שמרגיל את הצופים להתרגל לתמונת עולם קטועה, עצבנית, מנוכרת, חסרת רגש, חום ואנושיות. עוד לא לא דיברנו על הדימויים השטוחים, 30 שאחר כך ירכיבו שפה דלה ונלעגת. לכן, גם אם זה מפחיד, יקר ומסוכן, שלחו את הילדים החוצה לחיות את החיים, אל תשאירו אותם בבית מול הטלוויזיה. לפי: בילי מוסקונה-לרמן, "אל תיתנו להם טלוויזיה", מתוך: מעריב ,n 2003.06.23 לומדים מבנה הטיעון הטענה של הכותבת מוצגת בצורה ברורה וחד-משמעית במשפט הראשון: יש להפחית ככל האפשר את החשיפה של ילדים לטלוויזיה. )שורה 1( מכאן הכותבת מציגה בזה אחר זה נימוקים שונים להצדקת טענתה. נימוק א: ילד צריך לחיות את החיים... )שורה 2( הסבר: ילדות היא תנועה, היא פנטזיה... )שורה 4( נימוק ב: הסיפור על המסך מונע מהמוח את התהליך... )שורה 13( נימוק ג: הבילוי הממושך... הוא מתכון להפיכתם למבוגרים אפאתיים )שורה 20( נימוק ד: תמונת עולם מעוותת... )שורה 26( ולבסוף הכותבת מציגה את המסקנה. מסקנה: לכן... שלחו את הילדים החוצה. )שורה 31( בטקסט הזה יש 3 רכיבים עיקריים: טענה, נימוקים ומסקנה. מבנה כזה נקרא טיעון. הטיעון משמש להצגת עמדה או דעה ולביסוס שלהן. בדרך כלל, בטיעון הכותבים חושפים את עמדתם כבר בהתחלה. בתחילת הטיעון הם מציגים את הטענה. הכותבים יודעים שיש מי שחושב אחרת, ולכן הם מנסים לשכנע באמתות דעתם או עמדתם. השכנוע נעשה בחלק הבא - ביסוס הטענה - בעזרת נימוקים, הוכחות ודוגמות. לבסוף, הכותבים מציגים את המסקנות )וגם ההמלצות( הנובעות מן הטענה שלהם.
|
|