|
|
صفحة: 253
פעילות מסכמת 11 קראו את המאמר הבא, וענו על השאלות שאחריו. כבודה האבוד של השפה / ברוריה אבידן-בריר 1 מה קרה לעברית האהובה שלנו שככה ירדה מגדולתה? ומתי התחילו כולם לדבר בשגיאות? היו זמנים שבהם יכולת לקבוע את מצבו של אדם ומיקומו בחברה על פי שפתו. מי שרצו לפרוץ לעולם האינטלקטואלי, ידעו שעליהם להשביח 5 את שפתם ולהעשיר אותה, אחרת לא יוכלו להצליח. היום גם סופרים מתגאים בשפה רזה בגובה העיניים. מי שמדבר בשפה גבוהה מסתכן בלהיות אאוט, חשוד ללא חנינה ביורמיות ובחנוניות. עורכי דין, יחצנים ואפילו עיתונאים שמתפרנסים ממילים, מילים, מילים, לא מתביישים לגלגל שגיאות צורמות ומקפיצות. אם תמימה שכמותי 10 מעזה להעיר להם, יש בפיהם רק תשובה אחת: "כזה אני, ולא אכפת לי. ובכלל, אז מה אם אני אומר שאני אוהב שלושה ביצים לארוחת בוקר? כשאני מדבר אולי "מתחלקות" לי שגיאות. כשאני כותב זה לא קורה". אלא שגם בשעה שהם כותבים, הזכר והנקבה מתערבלים זה בחיקו של זה. וארכאית כמוני, שחרדה לכבודה האבוד של השפה, מלקטת יום יום, 15 בסיזיפיות מעוררת חמלה, שגיאות הפזורות בעיתונים. למשל, שאלה שמפנה עיתונאי למרואיין: "מתי השכרת את הדירה שלך בשינקין?" המרואיין אמנם היה שמח מאוד להיות בעל הדירה שאותה הוא משכיר ובעבורה היה יכול לקבל דמי שכירות פטורים ממס, אלא שהוא מתגורר בדירה ששכר מבעל בית, ולכן העיתונאי היה צריך לשאול 20 אותו מתי שכר את דירתו ולא מתי השכיר אותה. עיתונאי אחר חוקר את הדוגמנית אם היא מלווה בגדים ממעצבים. אז קודם כל לווים רק כסף. בגדים שואלים או משאילים. אבל בעצם למה אני נטפלת לקטנות? השפה של היום, שבה כולם מכריזים שהחיים כאן לא סבבה, וכל זר הופך 25 לאחי או לנשמה-היא סממן נפשי מילולי לעדריות שלנו. היום מביעים רגשות כמו כולם בעזרת חמש מילות יסוד והמון סימני שאלה. מי צריך לגייס סגנון והבעות מילוליות כשאפשר לבטא רגשות וכמיהה בכמה מילות יסוד? ואני, כמו דון קישוט איש למנשה, אמשיך להילחם בטחנות רוח... מתוך: עיתון ידיעות אחרונות, 2003.12.10
|
|