|
|
صفحة: 181
שיעור :19 נטייה של מילים בשיעור הקודם ראיתם איך מילים נוצרות בעברית, כלומר איך "גוזרים" מילים בצורות היסוד )הרכיב, החלטה(. אבל השפה מאפשרת גם להטות את המילים )הרכבתי, נרכיב; החלטתו, החלטות(. בשיעור זה תעסקו בצורני הנטייה ובמשמעויות שלהם. לומדים הנטייה היא חיסכון בשימוש הרגיל בלשון - מילים אינן מופיעות רק בצורות היסוד שלהן: שם, תושב, יצירה, טען, הציג. הדקדוק של הלשון מאפשר לנו להטות את המילים בצורות שונות: שמו, תושבים, יצירותיהם, טוענים, הציגו )מן הקטע "על קפה ובתי קפה" בעמ' 185(. בעזרת הנטייה מעבירים כמה משמעויות בבת אחת. צורני הנטייה לצורנים המודגשים במילים הבאות יש משמעות: שמות, מדינות, תושבים, יצירותיהם, טוענים, הציגו. כל אלה הם צורני נטייה. הוספת הצורנים האלה אינה בונה מילים חדשות ממש, אלא יוצרת נטיות אחרות לאותן המילים. דוגמות: יצירה - יצירות, יצירתו, יצירותיהם; כל אלה נטיות של המילה יצירה. מדינה - מדינות, מ ינת, מדינתו; כל אלה הן נטיות של המילה מ ינה. כיוון שאין כאן מילה חדשה, אלא רק נטייה של אותה המילה, אי אפשר למצוא אותן במילון כערכים נפרדים. רוב צורני הנטייה ממוקמים בסוף המילה: שמות, תושבים, יצירותיהם, טוענים, הציגו, אך לעיתים רחוקות יותר יש צורני נטייה בראש המילה, כמו בפעלים: נטען, אציג, תאמץ. מה צורני הנטייה מביעים? אילו משמעויות יש להם? מין דקדוקי אחת המשמעויות שצורני הנטייה מביעים, היא הנטייה לפי מין דקדוקי. הנטייה לפי מין דקדוקי יוצרת בעברית שתי קבוצות - זכר או נקבה: תושב - תושבת, פקיד - פקידה, אמן - אמנית, חדש - חדשה, צבאי - צבאית.
|
|