|
|
صفحة: 137
ההבדל בין דעה לעובדה בטקסט שכנוע יכולות להופיע עובדות וגם דעות, וחשוב להבחין ביניהן: עובדות - אמירות, היגדים, קביעות שאין עליהם ויכוח, דברים הידועים כאמתיים, ואשר ניתן להוכיח את אמיתותם. למשל: בתל-אביב יש בניינים, שגובהם יותר משלוש קומות - אמירה זאת היא עובדה שאפשר לראות אותה, ואפשר להוכיח אותה. דעות - מה שחושבים על עובדות, על רעיונות, או על דעות של אחרים. למשל: טוב שיש בתל-אביב בניינים גבוהים הבניינים הגבוהים יפים עדיף לגור בבניינים נמוכים ולא בגבוהים חובה להפסיק את בנייתם של הבניינים הגבוהים. כל אלה הם דעות ולא עובדות, אף על פי שהן מתייחסות לעובדות. מושגים קרובים למילה עה הם: טענה, עמדה, השקפה, השערה, הערכה, שיפוט, אמונה, ביקורת. נוכחות מוען ונמען אחת המטרות של כל טקסט, כתוב )בכתב( או דבור )בעל-פה( היא תקשורת. בכל תקשורת מישהו מעביר עובדות, רעיונות, מחשבות, רגשות למישהו אחר. המוען, כלומר הכותב/ת או הדובר/ת, מעביר את הדברים אל הנמען )הקורא/ת או המאזין/ה(. בטקסט מידע, ברוב המקרים המוען נמנע מלהזכיר את עצמו, והוא גם אינו פונה אל הנמען במפורש. לעומת זאת, בטקסט שכנוע צפוי שהמוען יזכיר את עצמו ואת הנמען בדרכים שונות, בצורה גלויה או מרומזת. דוגמות להזכרת המוען: לדעתי, אני מתנגד/ת, תמיד תמכתי ב..., עלינו לצאת ל..., מטרתנו היא... המוען מזכיר את עצמו בצורות שונות של גוף ראשון. דוגמות לפנייה אל הנמען: את/ה, אתם/ן, אתם חושבים, תמיד תמכתם ב..., כדאי שתתמוך ב..., עליכם לצאת ל..., מטרתך היא.... אם כן, המוען פונה אל הנמען בצורות שונות של גוף שני. אמצעי שכנוע כאמור, כדי לשכנע את הקוראים, הכותבים משתמש בדרכים הגיוניות, כגון: נימוקים, דוגמות, נתונים. הכותבים משתמשים גם באמצעים לשוניים, "אמצעים רטוריים". בטקסט שכנוע נמצא, בדרך כלל, פנייה ישירה אל הנמען - בשאלות רטוריות, ובשימוש מרובה בגוף שני, בהוראה, ציווי או פקודה, מה צריך או כדאי לעשות.
|
|