|
|
صفحة: 14
במקרה זה התלמיד אינו מביע בקשה, כי לחבר אין סמכות לשנות ציון. התלמיד גם מדבר במשלב נמוך )"מה זה התבאסתי"(, כי הנסיבות אינן רשמיות. בבית-הספר, בכיתה, השיח בין המורה או המנהל/ת לתלמידים צריך להיות פורמאלי )רשמי(, ויש להתאים את השיח לנסיבות. יש צורות )כמו סלנג( שאי אפשר להשתמש בהן בשיח הכיתתי. פעולות הדיבור בכל שיחה שלנו מרבית האמירות הן פעולות דיבור. דוגמות: זוז קצת! - הפעולה היא בקשה, מצטערת - התנצלות, לא! - הפעולה היא סירוב, כן! בסדר - הסכמה, די! - מחאה, ששש - השתקה. המוען מעביר את האמירה, והנמען צריך להבין את הכוונה )התפקיד( ולהגיב בהתאם. פעולות הדיבור יוצרות את התקשורת. לפניכם דוגמה לשיחה ולניתוח של פעולות הדיבור ושל התפקיד שהאמירות ממלאות בשיחה: שיחה: טל ושיר פעולת הדיבור / תפקיד בשיחה טל: הי שיר! מה נשמע? פתיחת שיחה שיר: מה המצב? המשך השיחה )התקשורת( שיר: ליעל יש וירוס! מסירת מידע, קביעה טל: באמת? הבעת פליאה שיר: כן. דיברתי אתה בטלפון. הוספת מידע טל: אולי נבקר אותה? הצעה שיר: לדעתי, לא ייתנו לנו. הבעת דעה ודחיית ההצעה טל: אולי נברר? הצעה שיר: אם... נשאל אם זה לא מידבק. הבעת ספק והצעה טל: תעשי לי טובה ותבררי. בקשה כדי להבין את פעולת הדיבור יש לדעת את הנסיבות. דוגמה: "מחר ניסע הביתה!"- מה פשר האמירה הזאת? האם זו הבטחה? קביעה? איום? אם חיילת אומרת זאת לחברתה בצבא - זוהי קביעה או הבטחה. אם אחד ההורים אומר זאת לילדים המשתוללים בחופשה - זהו איום.
|
|