|
|
صفحة: 128
תמורות בפראג עד שלהי המאה ה-20 בראשית המאה ה-17 גאתה המתיחות הפוליטית והדתית בפראג. תחת הנהגתו של המלך מתיאס (אחיו של רודולף) חשו האצילים הצ'כים הפרוטסטנטים שחירויותיהם בסכנה. ב-23 למאי 1618, בהפגנה של אי שביעות רצון, הם השליכו שלושה מנציגי המלוכה מחלון טירת הרדצ'ני. אירוע זה מכונה "ההשלכה השנייה מן החלון בפראג". בשנת 1620 הוכרעו הפרוטסטנטים בקרב המכונה "קרב ההר הלבן", ובעקבות קרב זה נעשתה בוהמיה קתולית לחלוטין, ושאר הדתות הנוצריות הוצאו מחוץ לחוק. במקביל נעשתה בוהמיה כפופה לחוקה האוסטרית, והלשון הגרמנית הייתה לשפתה הרשמית עד לשנת .1860 במאה ה-18 איבדה פראג את חשיבותה כמטרופולין באירופה, אך הוסיפה לשמש מרכז תרבותי חשוב. באמצע המאה ה-18 פרצה מלחמה כתוצאה ממחלוקת על ירושת ההבסבורגים. במהלך המאה ה-19 הייתה פראג למרכז של תסיסה לאומית, וב-1848 השתתפה השתתפות פעילה במהפכת "אביב העמים", אך נכבשה בכוח על ידי הצבא האוסטרי. בשנת 1918 הוקמה צ'כוסלובקיה, ופראג הייתה לבירתה. בשנים 1939-1945 כבשו אותה הנאצים והחזיקו בה עד שהצבא הסובייטי שיחרר אותה במאי .1945 בשנת 1993 חולקה צ'כוסלובקיה בין הרפובליקה הצ'כית ובין סלובקיה, ופראג הוכרזה כבירת הרפובליקה הצ'כית. היהודים בפראג במלחמת שלושים השנה (1618-1648) בלטו יהודי פראג בהגנה על העיר כנגד הפולשים השוודים. כאות הוקרה נתן להם השלטון דגל מיוחד. מאז היה דגל זה לסימנה הרשמי של הקהילה היהודית בפראג. למן המחצית השנייה של המאה ה-17, כאשר התחזקה מדיניות הקונטרה-רפורמציה של השלטון בבוהמיה, נעשו מאמצים להפחית את מידת השפעתם של היהודים באמצעות חקיקה, לדוגמה: החוק המתיר רק לבן הבכור בכל משפחה להינשא ולהקים משפחה. בשנת 1680 נספו יותר מ-000,3 יהודים בעיר ממגפה. בשנת 1689 התחוללה שרפה ברובע היהודי, ולמעלה מ-300 בתים ו-11 בתי כנסת עלו באש. בשנת 1694 סערה העיר בעקבות משפט רצח של ילד יהודי - שלפי הטענה נרצח בידי אביו משום שרצה להתנצר. המדיניות הנוקשה כלפי היהודים הגיעה לשיאה בימי שלטונה של מריה תרזה. בשנת 1744 הורתה המלכה לגרש את היהודים מבוהמיה ומורביה. הגירוש יצא אל הפועל בשנים 1745-1748, ואולם עד מהרה הותר ליהודים לשוב למקומם, לאחר שהובטח כי בתמורה ישלמו היהודים מסים גבוהים. בשנת 1754 שוב התחוללה שרפה גדולה ברובע היהודי, וכילתה חלקים גדולים ממנו. למרות הקשיים מצד השלטונות, שגשגה קהילת פראג והוסיפה להעמיד דמויות מרכזיות בעולם היהודי, בהן דמויות רבניות כר' דוד אופנהיים, ר' יהונתן אייבשיץ ור' יחזקאל לנדאו. בימי שלטונו של יוזף השני פורסם "כתב הסובלנות" כלפי היהודים (1782), שיועד להסיר בהדרגה מגבלות שונות שהוטלו עליהם, ובמקביל לייעל ולתעל את תפקודם הכלכלי במדינה. מדיניותו הסובלנית של יוזף השני הייתה כרוכה בתהליכי ריכוז, גרמניזציה ומודרניזציה, שאליהם שאף להכניס את המדינות שבתחום שלטונו. כחלק מתהליך זה נדרשו היהודים לאמץ שמות משפחה לא יהודיים, ללמוד לימודי חול, לשרת בצבא ולנהל את עסקיהם בלשון הגרמנית ולא ביידיש. אנשי עסקים, תעשיינים ויזמים יהודים מיהרו לנצל את ההקלות שהציעו הרפורמות של יוזף ה-2, ובהן ההיתר להתיישבות מחוץ לגטו היהודי בפראג. בהמשך המאה ה-19 הוסרו עוד הגבלות: ההגבלה לרכישת קרקעות (1841) והמס היהודי המיוחד (1846). בשנת 1852 אוחד הגטו היהודי עם ארבע ה"ערים" של פראג. בשנת 1867 הושלמה האמנציפציה החוקית של היהודים, ובהדרגה בחרו יהודים רבים לעזוב את הגטו ולהתיישב באזורים אחרים בעיר. במאה ה-20 היו היהודים פעילים מאוד בחייה הפוליטיים והתרבותיים של העיר. התבססות הנאציזם בגרמניה השפיעה על הקהילה היהודית בפראג. משנת 1935 החל זרם הגירה מתמיד של יהודים פליטים מגרמניה לפראג. כתוצאה מכך גדלה אוכלוסיית יהודי העיר ומנתה בשנת 1939 56,000 בני אדם. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאסרו יהודי העיר החשובים ונשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד. במקביל התחזקה המדיניות האנטי-יהודית. בין אוקטובר 1941 למרס 1945 שולחו מפראג למעלה מ-000,46 יהודים למחנות הריכוז וההשמדה. הנאצים אספו בפראג פריטים יהודיים רבים מתוך כוונה להקים "מוזיאון מרכזי של הגזע היהודי הנכחד". כך, בעקבות פעילות השוד והאספנות של הנאצים, הפך המוזיאון היהודי בפראג, עם סיום המלחמה, לאוצר בקרבו את אחד מאוספי היודאיקה הגדולים בעולם.
|
|