|
|
صفحة: 93
תמורות בבגדאד עד שלהי המאה ה-20 למרות המשך היחלשותה של הח'ליפות העבאסית, הוסיפה בגדאד להיות מרכז תרבותי חשוב של העולם המוסלמי. בפברואר 1258 נכבשה העיר על ידי המונגולים, והכיבוש לווה במעשי רצח וביזה. לפי העדויות, נרצחו מאות אלפים מתושבי העיר, ובהם הח'ליף ובני ביתו. הספרייה הגדולה של העיר, "דאר אל-חכמה" נהרסה כליל, ואינספור כתבי יד בעלי חשיבות עצומה אבדו לעולם. לפי העדויות, השחיר נהר החידקל מן הדיו של הכתבים הרבים שהושלכו לתוכו. המונגולים הרסו ושרפו מסגדים, ספריות, בתי חולים ומבנים בעלי ערך היסטורי וארכיטקטוני רב. הם הרסו עד היסוד גם את כל התעלות ומערכות ההשקיה העתיקות שתמכו בחקלאות באזור, ובכך גרמו להרס תשתיות, שממנו לא התאושש האזור שנים רבות. בעקבות החורבן, הרצח והביזה האכזריים שהתחוללו בבגדאד שקעה העיר ודעכה, ורק לאחר מאות שנים השתקמה באופן חלקי. אף על פי שבמאה ה-13 הייתה הח'ליפות העבאסית זה מכבר נטולת כל כוח ממשי, היה חורבנה מכה סמלית קשה לעולם המוסלמי כולו. בשנת 1534 כבשו העות'מאנים את בגדאד, ולמעט תקופה קצרה, שבה נכבשה העיר בידי הפרסים (1623-1638), החזיקו העות'מאנים בעיר עד לכיבוש הבריטי בשנת .1917 בשנת 1920 הוקמה על ידי הבריטים "הממלכה של עיראק" - שלטון בחסות בריטית - ובגדאד הייתה לבירתה. היהודים בבגדאד כאשר כבשו המונגולים את העיר במאה ה-13, הם לא פגעו ביהודים כפי שפגעו במוסלמים. הרופא היהודי סעד א-דולה התמנה על ידי השליט המונגולי לראש המינהל הכספי בבבל. בשנות כהונתו בתפקיד זה עלה בידו של סעד א-דולה לפתח את כלכלתה של בגדאד, ובעקבות הצלחתו מונה בשנת 1289 לווזיר הראשי של האימפריה המונגולית. ואולם לאחר מותו של השליט המונגולי הוצא סעד א-דולה להורג בטענה שלא העניק טיפול רפואי הולם לשליט טרם מותו. לאחר שהמונגולים התאסלמו, הם אימצו מחדש את החוק המוסלמי המפלה לרעה את היהודים והנוצרים. לאחר הכיבוש העות'מאני בשנת 1534 חל שיפור ניכר בתנאי חייהם של יהודי בגדאד. מצבם הכלכלי השתפר, והיו ביניהם כמה סוחרים עשירים שעסקו במסחר בינלאומי. בתקופה הקצרה שבה שלטו שוב הפרסים בעיר (1623-1638) הורע מצבם של היהודים, וכאשר שבו העות'מאנים וכבשו את העיר, ציינו היהודים את האירוע כיום נס (ט"ז בטבת). החל באמצע המאה ה-18 התקיימה בבגדאד קהילה יהודית גדולה, שהשפיעה על חיי הכלכלה והתרבות בעיר. על פי עדויות של נוסעים, גדל מספר התושבים היהודים בבגדאד: בשנת 1828 התרכזו בעיר 6,000 משפחות יהודיות, בשנת 1860 - כ-000,20 יהודים, ובשנת 1884 היה מספר יהודי בגדאד כ-000,.30 בראשית המאה ה-20 עלה מספרם ל-000,50, ובשנות השלושים של המאה כבר עמד המספר על כמאה אלף יהודים. פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 תרמה לשיפור מצבם הכלכלי של תושבי העיר, ובכלל זה לשיפור מצבם הכלכלי של יהודיה. החל בתקופה זו התיישבו בעיר יהודים ממקומות אחרים, ואוכלוסיית היהודים בעיר גדלה במידה ניכרת. במאות 18-19 חלו שינויים חשובים בחיים הדתיים והתרבותיים של יהודי בגדאד, בעקבות פעולותיהם של כמה חכמים ומנהיגים. הבולט בהם היה ר' צדקה חוצין, שהגיע לעיר בשנת 1743 ופעל לביסוס מחודש של מערכת החינוך היהודי בעיר. המנהיג החשוב ביותר בחיי היהודים במאה ה-19 היה הרב עבדאללה סומך, שייסד בשנת 1840 את בית המדרש הגדול. אחריו הנהיג את הקהילה היהודית המקובל ואיש ההלכה ר' יוסף חיים. עד שנת 1849 הנהיג את הקהילה נשיא, שמונה על ידי השלטון העות'מאני. בעלי משרת הנשיא טענו לייחוס לשושלת בית דוד. מאותה שנה הונהגה הקהילה על ידי חכם באשי, שייצג את היהודים לפני השלטונות העות'מאניים. הנשיא והחכם באשי הנהיגו את הקהילה בסיוע מועצה בת 12 נציגים: 3 רבנים ו-9 חברים מעשירי הקהילה. המועצה גבתה מסים וטיפלה בענייני הקהילה. בהשפעת הסכסוך בין יהודים לערבים בארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 הידרדר מצבם של יהודי עיראק, והקמת מדינת ישראל החריפה את מצבם. בראשית שנות החמישים התארגנה עלייה גדולה של יהודי בגדאד לישראל, ובעיר נותרו כמה אלפי יהודים בלבד.
|
|