|
|
صفحة: 91
שנתיים אחרי שנבחר רס"ג לראש ישיבת סורא, בתמיכתו ובהטלת מלוא השפעתו של ראש הגולה דויד בן זכאי, התגלעה מחלוקת קשה בין השניים, והמחלוקת פילגה את הציבור. הפרשה החלה בערעורו של רס"ג על פסק דין בענייני כספים שנתן ראש הגולה. כתוצאה מערעור זה הדיח ראש הגולה את רס"ג, ורס"ג הדיח את ראש הגולה - כל אחד פעל מתוקף תפקידו. עד מהרה סחף ויכוח זה לתוכו את כל ראשי הציבור ועורר עניין בעולם היהודי כולו - ואף בקהילות הרחוקות בצפון אפריקה ובספרד. לבסוף הסתיימה הפרשה, כשכל אחד משני הצדדים הוסיף להחזיק בתפקידו. יצירתו הספרותית הענפה של רס"ג כללה כתיבה פילוסופית ותיאולוגית, הלכה ובלשנות, וכתבי פולמוס רבים - בעיקר כנגד הקראות. נושאי הפולמוס עם הקראים עסקו בחוק המקראי ובסמכות התורה שבעל פה. כמו כן חיבר רס"ג סידור ובו הציע נוסח אחיד לתפילות של יהודים בקהילות המזרח. הסידור כולל בצד תפילות ימי החול גם תפילות של ימי שבת וחג. רס"ג גם פירש את המקרא, תרגם את התנ"ך לערבית וביאר אותו. מטרתו הייתה שכל היהודים דוברי הערבית יוכלו להבין את התנ"ך עצמו, וכך יוכלו להחליט בעצמם שלא לקבל אמונות פסולות נוסח אלו של הקראים. תרגומו של רס"ג הוא הנוסח המקובל לתרגום התנ"ך בערבית עד היום. ספרו הפילוסופי, "אמונות ודעות", נכתב בערבית. זוהי היצירה הפילוסופית היהודית הימי-ביניימית המוקדמת ביותר ששרדה, והייתה לה השפעה מכרעת על הפילוסופיה והמחשבה היהודית. רב סעדיה גאון הושפע במיוחד מתנועת המעתזלה (עמ' 80) המוסלמית ומן הפילוסופיה היוונית. כמו הנטייה של המעתזלה בכלל, אף הספר "אמונות ודעות" ביקש להביא טיעונים רציונאליים (שכליים) להוכחת אמיתות התורה שבכתב והתורה שבעל פה. רס"ג עצמו מעיד שכתב את ספרו זה כדי להילחם בחוסר הוודאות ובשיבושים שנוצרו מריבוי הדעות השונות בזמנו. בספרו מתפלמס רס"ג למכביר עם דעות רבות ושונות. בין יהודים למוסלמים בבגדאד קיימת קרבה ואף שותפות גורל מסוימת בין היהודים ובין המוסלמים השיעים ששכנו בבגדאד בתקופה זו. גם אלו וגם אלו השתייכו לקבוצת מיעוט. גם לאלו וגם לאלו היו ציפיות משיחיות שנבעו מתפיסה של פער בין המצב הפוליטי, הדתי והרוחני בהווה לבין המצב הרצוי בעתיד המשיחי. בזמנים של חיכוכים בין סונים לשיעים סבלו לעתים קרובות גם היהודים, שהתגוררו בשכנות לשיעים ברובע אל-כרח'. בזמן עלייתם לשלטון של הבויהים, שנטו לשיעיות, נהנו לזמן מה היהודים, כמו גם השיעים שבעיר וכמו קבוצות מיעוט אחרות. לעומת זאת עם דעיכת השלטון הבויהי, סבלו היהודים מהאשמות של הסונים שהם "ידידים של תושבי אל-כרח' [השיעיםר". כתוצאה מזה הוצתו בתיהם, והם סבלו מהתקפות דומות לאלו שמהן סבלו השיעים עצמם. כמו אצל השיעים, גם אצל היהודים ואצל מיעוטים אחרים, הייתה תקופה זו טעונה בציפיות משיחיות ניכרות. השיעים פיתחו תפיסות דתיות המאמינות באמאם "הנסתר" ומצפות להתגלותו המחודשת. לפי עדויות מסוימות, היהודים, ובכללם הקראים, ציפו לביאת המשיח בסביבות שנת 970 לסה"נ. הדמיון בין השיעים ובין היהודים דומה גם בתפיסת השיעים שהאמאם צריך להיות מזרע עלי, ובתפיסת היהודים שראש הגולה צריך להיות מזרע דויד. לכך יש לצרף את האמונה הנוצרית הנפוצה שביאתו השנייה של ישוע המשיח עתידה הייתה להתחולל בסביבות שנת אלף לסה"נ. מכאן מצטיירת תמונה של תקופה תוססת הטעונה מתיחות משיחית מצד כל אחת מקבוצות המיעוט החשובות שחיו בעיר. היהודים השתתפו באופן פעיל בחיים הרוחניים של בגדאד, והושפעו מאוד מכיוונים שונים בתיאולוגיה ובמדעים שפיתחו המוסלמים. תנועת המעתזלה השפיעה כאמור על מחשבתו של רב סעדיה גאון וגם על החכמים הקראים בני התקופה - אבו יוסף אל-קירקיסני ויפת בן עלי. בין היהודים היו גם אסטרונומים ורופאים. היהודים כתבו בלשון הערבית והושפעו מן הפילוסופיה והחכמה היוונית, כפי שהוצגה בכתבים המוסלמיים. תשובתו של רב האי גאון על שאלה שנשלחה מקהילת סיג'ילמסה שבמרוקו מתוך הגניזה של קהיר, תחילת המאה ה-.11
|
|