|
|
صفحة: 88
מבזק במאה ה-10 הייתה בבגדאד קהילה יהודית גדולה, והיא מנתה עשרות אלפי יהודים. יהודים ונוצרים שהיו תושבי הח'ליפות הוגדרו כבני חסות. היהודים בבגדאד עסקו במקצועות שונים, מכיוון שלא חלו עליהם כמעט כל מגבלות בבחירת המקצוע. רבים מהם עסקו במלאכות שונות ובמסחר מקומי ובינלאומי. ראש הגולה היה מנהיג היהודים. הוא נהנה מכבוד ויוקרה, והדיינים נהגו להיוועץ בו בענייני משפט. הישיבות היו המוסדות המרכזיים של היהודים, ובראשן עמדו גאונים, שעסקו בחקיקת חוקים, במשפט ובהנהגה. הגאונים היו המנהיגים הרוחניים של הקהילה. הם היו אחראים למינוי הדיינים, להוראה בישיבות ולמתן מענה על שאלות שנשלחו אל הישיבות מכל רחבי הפזורה היהודית. הנהגת הישיבות והגאונים בבגדאד הישיבות מתכנסות בבגדאד למן ראשית המאה ה-9 עברו ישיבות בבל לשכון בבגדאד. הישיבות נשענו על סמכותן של ישיבות בבל הוותיקות ונקראו בשמן: ישיבת ראש הגולה, ישיבת סורא, ישיבת פומבדיתא. כבעבר, כל ישיבה הייתה ממונה על אזור גיאוגרפי נתון. עד למחצית המאה ה-10 נחשבה ישיבת סורא לישיבה הבכירה יותר, והיא קיבלה כשני שלישים מכספי התרומות של היהודים. למן שנות השישים של המאה ה-10 עברה הבכורה לישיבת פומבדיתא. לאזורים שמחוץ לתחומי השפעתן של הישיבות (האזורים שהשתרעו מלוב מערבה) היגרו בתקופה זו יהודים רבים. הקהילות באזורים אלו (מפה 16 עמ' 89) קיבלו את סמכותם של המרכזים בבגדאד ובארץ ישראל ואף שלחו שאלות בענייני הלכה שונים אל הישיבות בבגדאד. עם זאת בפועל פיתחו קהילות אלו גם דפוסי הנהגה עצמאיים. התערערות הביטחון בבגדאד ובמחוזות הסמוכים במהלך המאה ה-10, שכללה מהומות בקרב כוחות שונים בעיר ואת השתלטות הבויהים בשנת 945 לסה"נ, השפיעה גם על מוסדות ההנהגה היהודיים בעיר. הקשרים בינם ובין האזורים שעליהם היו ממונים התרופפו, וחלה ירידה חדה בהכנסות הכספיות. נוסף על כך, במהלך המאה ה-10 נחלשו הקשרים שבין הקהילות שהיו מחוץ לתחומי השפעת המרכז בבבל, ואולם בני הקהילות הללו הוסיפו להכיר בסמכותו של המרכז בבבל. בשנות השבעים של המאה ה-10 חידשו ראשי ישיבת פומבדיתא, ואחריה גם ראשי ישיבת סורא, את קשריהם עם אזורי השליטה שלהם ועם העולם היהודי בכלל. הישיבות הצליחו להשתקם ושבו לשמש כמוסדות הנהגה מרכזיים עד סוף שנות השלושים של המאה ה-.11 שנים אלו נחשבות לסוף תקופת הגאונים בתולדות ישראל. עם זאת בבגדאד עצמה המשיכו לכהן גאונים עד המאה ה-13, אבל חשיבותם בעיני כלל העולם היהודי פחתה מאוד. הישיבות מנהיגות את הציבור היהודי לישיבות היו מבנה וסדר מיוחדים, שמקורם במאה ה-2 לסה"נ בארץ ישראל. הישיבה הייתה מחולקת לסנהדרין גדולה, סנהדרין קטנה וקהל של תלמידים קבועים. בראש הישיבה ישב הגאון, ראש הישיבה, על כיסא מיוחד, ולפניו ישבו 70 אנשי הסנהדרין הגדולה (שכונו
|
|