|
|
صفحة: 83
האחים הטהורים מתוארים כאגודה סודית ואינטימית שהתאגדה לשם צרכים רוחניים נעלים. את גישתם הם ראו כגישה הפילוסופית והדתית האמיתית והמקורית שתפתח לפניהם את שערי גן עדן. לדעתם, ברבות השנים סולפו החוקים הדתיים, ורק שימוש נכון בפילוסופיה יאפשר לטהרם. לשם כך יש לשלב בצורה מדויקת את הפילוסופיה היוונית עם החוק האסלאמי. כתביהם של האחים הטהורים הופצו בקרב סוחרי הספרים של בגדאד בלי ציון שם הכותב. הדיונים הראשונים בפילוסופיה המוסלמית מצויים אצל הפילוסוף יוסף יעקוב אל-כנדי, שפעל בבגדאד במחצית השנייה של המאה ה-.9 מייחסים לו את חיבורם של כ-200 ספרים בנושאים מדעיים שונים, בהם אופטיקה, וכן חיבור מפורסם מאוד על מוזיקה. שיטתו הפילוסופית הייתה מיזוג בין תורת אפלטון לתורת אריסטו, כפי שנעשה באסכולה הניאו-אפלטונית - ומיזוג אלה עם עקרונות אסלאמיים. אחד הפילוסופים הגדולים במאה ה-10 היה אבו נצר אל-פאראבי (בערך 870-950 לסה"נ). אל-פאראבי חי רוב שנותיו בבגדאד, פעל ולימד לוגיקה. הוא כתב פירושים לכתבי אריסטו, חיבורים בלוגיקה, וחיבור על המוזיקה. כמו כן עסק בדיונים פילוסופיים פוליטיים הנוגעים לענייני המדינה והחוקים הצודקים. פירושיו וכתביו הפילוסופיים של אל-פאראבי זכו להערכה רבה בעולם המחשבה המוסלמי והיהודי כאחד, והוא זכה לכינוי "המורה השני", אחרי אריסטו שנחשב ל"מורה הראשון". בכתביו הפוליטיים הושפע אל-פאראבי מאוד מתורת המדינה של אפלטון. אל-פאראבי מתאר בכתביו עיר אידאלית הנשלטת על ידי פילוסוף מושלם בדרגתו השכלית והמוסרית, עיר הדומה למבנה המושלם של גוף האדם, והמכילה ראש, לב ואברים. והנדסה, ובהם - ספר היסודות של אוקלידס, כתבי אפלטון ופורפיריוס, חיבורים בוטניים ורפואיים של דיוסקורידס וגלינוס. תרגומים אלו של מיטב היצירות הקלאסיות הניחו את הבסיס לעיסוק המוסלמי במדעים ובפילוסופיה ותרמו לפריחת תרבות האסלאם במאות 9-.10 בימי הח'ליפות העבאסית פרח העיסוק בפילוסופיה. עבור המוסלמים, המונח פילוסופיה (פלספה) היה לרוב זהה עם הרעיונות שיוחסו לאריסטו. לכן התואר "הפילוסוף" והמונח "פילוסופיה" מציינים בדרך כלל את אריסטו. לצד תרגומם של כתבי הפילוסופים היוונים, אפלטון ואריסטו, הגיעו לידי הערבים כתבים רעיוניים מן העולם היווני והרומי, ובהם - כתביו של ההוגה והמיסטיקן הרומאי החשוב פלוטינוס. כתבים אלו מכונים "כתבים ניאו- אפלטוניים", משום שהם מבוססים על רעיונותיו של אפלטון ומפרשים אותם. תרגומי הכתבים האלה לערבית השפיעו על עולם המחשבה המוסלמי והזינו שיטות דתיות ופילוסופיות שצמחו בו. בהשפעת תרבות האסלאם חדרו הכתבים הניאו-אפלטוניים גם לעולם היהודי והנוצרי. הפילוסופיה הניאו-אפלטונית פותחה בצורה שיטתית על ידי אגודה שנוסדה בערים בצרה ובגדאד במאה ה-.10 שם האגודה היה האחים הטהורים (אח'ואן א-צפא), ורעיונותיה הוצגו בחיבור המחולק ל-50 איגרות, שבהן פורשו פסוקים מן הקראן באמצעות עקרונות ניאו-אפלטוניים. האחים הטהורים האמינו כי קיים גרעין אוניברסלי משותף לדתות השונות. בכל דת טמונה אמת מוחלטת, המובעת בדרכים המיוחדות לאותה הדת. על פי תפיסת האחים הטהורים, כמה אישים מרכזיים שייצגו תרבויות שונות בהיסטוריה האנושית, כגון - אברהם, יוסף, ישוע, מחמד, סוקרטס ופיתגורס - הם דמויות מופת, והם מייצגים את הדרגה הגבוהה שאליה יכול האדם להגיע. n אוקלידס (בערך 325-250 לפסה"נ) - מתמטיקאי יווני שכתב כמה חיבורים בתחום המתמטיקה. נודע בעיקר בשל החיבור "יסודות", חיבור בן 13 ספרים העוסק ביסודות המספרים והגיאומטריה, שבמשך כאלפיים שנה שימש כספר הלימוד הבסיסי למתמטיקה (בשפות ובגרסאות שונות). n פורפיריוס (234-305 לסה"נ) - מלומד ופילוסוף מצור (פיניקיה), שהתחנך ביוון וברומא. כתביו כוללים פרשנויות לכתבי אריסטו ואפלטון וחיבורים היסטוריים, מטאפיזיים ופילולוגיים. n דיוסקורידס (המאה ה-1 לסה"נ) - מוצאו מקיליקיה שבאסיה הקטנה. כתב חיבור בן חמישה ספרים על תרופות ורפואה. חקר את תכונותיהם הרפואיות של צמחים ועשבים, מינרלים ותוצרי בעלי חיים, ורשם את ממצאיו. עד המאה ה-16 היו למסקנותיו השפעות בתחום הרפואה. n גלינוס (129- 199/216 לסה"נ) - מוצאו מאסיה הקטנה. שימש כרופא ברומא בשירות הקיסר מרקוס אורליוס. היה ידוע ומוערך מאוד בזמנו כפילוסוף וכרופא, והיה בקיא הן בתיאוריה הן בפרקטיקה. נחל הצלחות רפואיות כבירות במונחים של זמנו. n פלוטינוס (בערך 205-270 לסה"נ) - מגדולי הפילוסופים בעת העתיקה. יצר משנה פילוסופית בעלת זיקה לפילוסופיה של אפלטון. האסכולה שהתגבשה בהשפעתו תרמה להתפתחות דפוסי מחשבה בנצרות, ביהדות ובאסלאם בימי הביניים ובתקופת הרנסנס.
|
|