|
|
صفحة: 79
א.האסכולה החנפית: האסכולה קרויה על שם מייסדה אבו חניפה (699-767). האסכולה החנפית ביקשה לתאם בין המנהגים המשפטיים הרווחים ובין האינטרסים הממלכתיים. לפיכך הייתה האסכולה החנפית גורם חשוב בהתאמת ההלכה האסלאמית למציאות הפוליטית והתרבותית של הח'ליפות באמצעות הקאדים (השופטים). ח'ליפי בית עבאס עצמם היו קשורים באסכולה זו, והיא התפשטה במהירות ברחבי המזרח המוסלמי הודות לקשריה עם השלטון. תלמידו של אבו חניפה, אבו יוסף יעקוב (715-798), נתמנה על ידי הח'ליף הארון א-רשיד לתפקיד זקן השופטים בבגדאד. ב.האסכולה החנבלית: נוסדה בבגדאד על ידי אחמד אבן חנבל (780-855). אבן חנבל תבע היצמדות למקורות הכתובים כפשוטם. לדעתו, לכל ציווי או איסור יש תוקף רק אם הוא מופיע בכתובים בלשון מפורשת וברורה. אבן חנבל היה קנאי בדעותיו, הוא ביסס את המשפט על החדית' ולחם בחידושים. אבן חנבל סבל מאוד מן השלטונות, בעיקר בתקופת שיא השפעתה של המעתזלה בבגדאד (עמ' 80). הוא נאסר והולקה פעמים רבות, אך לא שינה את עמדותיו. במהלך המאה ה-10 גדלה האסכולה החנבלית בבגדאד, ותומכיה התרכזו בעיקר ברובע באב אל-בצרה. היא נפוצה בקרב המוסלמים הסונים, ותמכו בה רבים מפשוטי העם הסונים בבגדאד. בהתאם לגישתה החותרת להבנת פירוש הכתובים כפשוטם, חרתה לעתים האסכולה החנבלית על דגלה אידאולוגיה של חזרה אל דת האסלאם המקורית, אימוץ מנהגיהם של הנביא וחבורתו, והדגשת עליונותם של שלושת הח'ליפים הראשונים. ההסתה החנבלית גרמה לאלימות של סונים כלפי שיעים בבגדאד. לדוגמה: הח'ליף אל-מקתדר הרס בשנת 925 את המסגד הראשי של העדה השיעית בעיר, משום שהשיעים הואשמו בקללת חבורת הנביא ובחוסר נאמנות לח'ליף; הח'ליף אל-קאהר (שלט בשנים 932-934) אימץ את גישתם של החנבלים, נקט במדיניות אנטי שיעית ואכף בכוח איסורים כנגד שתיית יין, מוזיקה וזמרת עבדים. בשנת 935 הוקעה התנועה החנבלית בפסק דין שנתן הח'ליף א-ראדי (שלט בשנים 934-940), וזאת משום האלימות היתרה שנקטה כלפי הסוטים מן החוק הדתי. מערכת המשפט, האכיפה והפיקוח בבגדאד במחוזות השונים של הח'ליפות העבאסית פעלו שופטים, קאדים. הח'ליפים העבאסים נהגו למנות בעצמם את השופטים. בימי הח'ליף הארון א-רשיד נוצרה משרת זקן השופטים (קאדי אל-קדאת). תפקידו היה לפקח על כל המנגנון השיפוטי. ערעור על הכרעתו של זקן השופטים אפשר היה להגיש רק לח'ליף עצמו או לחלופין - למושל המחוז שבו פעל הקאדי. לצד הקאדי פעלו יועצים מומחים, ומעליהם - נושאי משרות מיוחדים שנקראו שהוד (עדים), שתפקידם היה לפקח על תקינות הליכי המשפט וסדריו. ריבוי התפקידים של הקאדים אילץ אותם להאציל עוד ועוד סמכויות על השהוד, ועד מהרה הפכו השהוד למעמד עירוני מכובד בפני עצמו. על אכיפת פסקי הדין שנתנו הקאדים הייתה ממונה משטרה מיוחדת (שרטה). המשטרה התפתחה מחיל עזר אישי של המושלים השונים מראשית ימי הכיבוש הערבי, למשטרה עירונית של ממש. חיילי המשטרה גויסו מתוך התושבים המקומיים ועסקו הן באכיפת פסקי הדין והן במניעת פשעים. עוד מוסד חשוב שהיה אחראי לסדר הציבורי, היה מוסד הפיקוח, החסבה. הפקח כונה מחתסב, והוא היה אחראי לפיקוח על השווקים, על המסחר, על חיי הכלכלה ועל הסדר הציבורי (ראו עמ' 76-77). המחתסב היה כפוף לקאדי - שייצג את הסמכות הדתית עצמה. כמו הקאדי, אף המחתסב מונה ישירות על ידי הח'ליף או על ידי המושלים הכפופים לו. בגדאד מרכז התיאולוגיה האסלאמית בד בבד עם שלטונם של הח'ליפים לבית עבאס ועם התפתחות דרכי המשפט האסלאמי - חלה גם התפתחות תיאולוגית, שהיו לה גם השלכות פוליטיות. הדיונים באמונה האסלאמית תוך שימוש במונחים שכליים - מכונים כלאם, ומשמעם - דיבור או דבר. לפני הקמתה של בגדאד הייתה העיר בצרה מוקד התסיסה התיאולוגית הגדולה ביותר בעולם המוסלמי וכור היתוך שבו נוצרו תורות חדשות. חכמי התקופה עסקו בשאלות יסוד בתיאולוגיה האסלאמית: האם הקראן הוא נצחי והיה קיים מאז ומעולם או שמא נברא על ידי אללה האם n חדית' - מתקופה מוקדמת מאוד בתולדות האסלאם התקיימו סיפורים ומסורות רבות הנוגעות למנהגיו ולמעשיו של הנביא. תחילה נאמרו סיפורים אלו מפי עדי ראייה ושמיעה, אבל במרוצת הדורות התרבו מאוד הסיפורים ופחתה מהימנותם. לנביא יוחסו מסורות הקשורות בבעיות משפטיות חדשות וכן סיפורים, אגדות ואמרות שמקורן בכתבי הקודש ובערכי התרבות של העמים הכבושים. כל אחת ממסורות אלו נקראת חדית'. במרוצת הזמן התפתח מדע הממיין מסורות אלו לפי דרגות של מהימנות. n תיאולוגיה - מילה יוונית שפירושה - דיבור על האל. התיאולוגיה מבקשת לחקור את הדת מנקודת מבט פילוסופית-היסטורית. התיאולוגיה חוקרת את עיקרי הדת ואת יחס הדת לשאלות פילוסופיות והגותיות, כמו האלוהות ויחס האדם אליה.
|
|