החמרה בתנאי החיים בתקופה הבויהית

صفحة: 75

המרכזי דרך חורים בקיר. במקביל, הוכנס אל האולם אוויר צח באמצעות מערכת אוורור. המים זרמו אל החמאם בצינורות חרס שעברו בקירות המבנה או מתחת לרצפה. מקור המים היה בבארות או בתעלה מתעלות בגדאד. המים המשומשים נוקזו בתעלות ניקוז לתוך בורות מיוחדים שנחפרו לצורך כך, ואמצעי זהירות מיוחדים ננקטו על מנת שלא יתערבבו במי השתייה שזרמו בתעלות העיר. שירותים היו נפוצים כמעט בכל בית בבגדאד. נהגו לחפור בור עמוק ומעליו העמידו מושב עשוי אבן. כאשר התמלא הבור והשימוש בו שוב לא היה נעים, היו סותמים את הבור וחופרים בור חדש. היו בתים ששכרו עובדים שעסקו בניקוי שירותים, ואלה סילקו מעת לעת את הפסולת מן הבור. את הפסולת היו מייבשים בשמש ומוכרים בשוק כחומר הסקה. השירותים נבנו בצד הבית או בחלקה המרוחק של הגינה. לעתים שיפרו העשירים שבתושבי בגדאד את מבנה השירותים. על סוחר בגדאדי אחד מסופר שטייח את השירותים בגבס ובטיח, את התקרה עשה שטוחה, את הרצפה ציפה בשיש, ואת לוח הדלת - בשנהב. מבזק בגדאד הייתה מורכבת מרבעים, ובהם הרכבי אוכלוסייה שונים. לכל רובע היו שווקים משלו, והייתה בו אוכלוסייה אחידה מבחינה אתנית או מבחינת סוג העיסוק. במאה ה-10 הייתה העיר בגדאד גדולה מאוד מבחינת שטחה, מבחינת מספר תושביה ומבחינת צפיפותה. כנהוג בחברה המוסלמית, גם בבגדאד היה הגבר זה ששלט בתא המשפחתי. זכויותיהן של הנשים היו מועטות, והן מילאו תפקיד מוגבל בחיי העיר. העבדות הייתה נפוצה מאוד בחברה המוסלמית של ימי הביניים, אך מבחינה משפטית הוטלו הגבלות על הטיפול בעבדים ובשפחות, ושחרור עבדים נחשב לרצוי מאוד. עשירי בגדאד התגוררו בארמונות בני שתי קומות לפחות, בני המעמד הבינוני התגוררו בבתים בני קומה אחת, והעניים התגוררו בבקתות ובצריפים. בשל מזג האוויר החם בבגדאד היו כמה שיטות לקירור הבית: תליית אריגים רטובים, טיוח הגגות בחמר שספג את החום, שימוש בקרח או בניית מרתף תת-קרקעי. חימום הבית נעשה באמצעות פחמי הסקה שנישאו במחתות. המים בבגדאד הגיעו לרוב ישירות מנהר החידקל, אך גם מבארות שנחפרו בחצרות הבתים ומתעלות מלאכותיות שסיפקו מי שתייה לעיר. החמאם היה בית מרחץ ששימש לצורך היגיינה אישית, לצורך היטהרות דתית ולצורכי בילוי ושעשוע. על תנאי ההיגיינה בבגדאד מעידים השירותים, שהיו נפוצים כמעט בכל בית בבגדאד, ונבנו בצד הבית או בגינה. בתקופה הבויהית, במחצית השנייה של המאה ה-10, חלה ירידה בתנאי החיים והתברואה בבגדאד, וכתוצאה מכך התדלדלה האוכלוסייה, וערך הכסף ירד. החמרה בתנאי החיים בתקופה הבויהית בתקופת הבויהים, במחצית השנייה של המאה ה-10, הגיעה בגדאד לשיא בשלבי התפתחותה העירונית - בגודלה הפיזי, באוכלוסייתה ובעושרה. לפני שליטי העיר עמדו מטלות כבדות: היה עליהם לדאוג לתושבי העיר לאספקת מזון מסודרת, לאספקת מים מספקת ולתנאים סניטריים הולמים. ואולם אותות של דעיכה החלו ניכרים בעיר. בגדאד לא הייתה ערוכה מבחינה מינהלית ותברואתית להתמודד עם אוכלוסייה כה גדולה ומפוצלת מבחינה כלכלית, אתנית ודתית. החיים בעיר היו מכבידים למדי. תנאי התברואה נעשו קשים במיוחד לאחר שתעלות המים ניזוקו ויצאו מכלל שימוש, בעקבות המאבקים הפוליטיים שקדמו לעלייתם של הבויהים לשלטון (945 לסה"נ). התעלות לא שוקמו במלואן, והתקופה עמדה בסימן מחסור חמור במים לשתייה ולהשקיה חקלאית ומחסור בסכרים שיגנו על תושבי העיר מפני הצפות. כתוצאה מכך שרר בעיר רעב ומחסור, האוכלוסייה התדלדלה, וערך הכסף ירד.

السابق  |  التالي