שיטות שונות לקירור הבתים בבגדאד ולחימומם

صفحة: 73

בכניסה לבית נהגו בעל הבית ואורחיו להיפגש, בעיקר בערבי הקיץ. אנשים נהגו לשבת על מפתן הבית לצד הדלת על גבי מחצלות, שטיחים או על גבי דוכן. הדוכן בכניסה לבית שימש לעתים גם כמקום הוראה של חכמי דת ומורים אחרים, וסביבם היו נאספים תלמידים ומאזינים למיניהם. בבתים בבגדאד, כמו בערים מוסלמיות אחרות בימי הביניים, היו מעט מאוד רהיטים. העיקריים שבהם היו שידות ומגירות לאיחסון בגדים ובדים, והאנשים נהגו לשבת על גבי סדינים וכריות שהונחו על הרצפה. תשומת לב רבה ניתנה לעיצוב פנים הבית. היו בו שטיחים, סדינ ים ואריגים, מחצלות ווילונות. פאר הבתים נקבע על פי איכות השטיחים והעיטורים שעל הקירות. שטיחים היו פריטים שימושיים מאוד אך גם פריטי מותרות, הביקוש להם היה גדול - ותעשיית השטיחים שגשגה. השטיחים נארגו ברמות שונות וכוונו לאוכלוסיות שונות: לח'ליפים, לחצר המלכות ולשליטי העיר, לעשירי העיר וסוחריה - וגם לפשוטי העם. השטיחים הנחשבים ביותר היו שטיחים ארמניים - שבהם קושטו ארמונות הח'ליפים - ושטיחים פרסיים - שנודעו בטיב הצמר שממנו נעשו, בצבעיהם ובעיצובם האמנותי. שיטות שונות לקירור הבתים בבגדאד ולחימומם ימי הקיץ הלוהטים של בגדאד חייבו לקרר את הבתים. שיטת הקירור הנפוצה ביותר בבגדאד הייתה השימוש באריגים רטובים (ח'יש), שנתלו סמוך לחלונות. אידוי המים באוויר ותנועת הרוח יצרו משבים קרירים. לעתים היו תולים אריג פשתן עבה מן התקרה ומותחים אותו כמפרש בעזרת חבלים. על האריג היו מתיזים מי ורדים, וכך היה האוויר גם מתקרר וגם מתבשם. להגברת הבידוד בבתים נהגו לבנות גגות כפולים, והעשירים היו דואגים לטייח את גגותיהם מדי יום בחמר רטוב, שהיה סופג את החום ומונע במידת מה את התחממות פנים הבית. לעתים נדירות יותר, על מנת לקרר את הבתים עוד יותר נעשה שימוש בקרח: אל תוך מבנה עשוי כעין כיפה (קובה), שעמד בחדר המרכזי בבית, הוכנסו גושי קרח גדולים. מולו עמדו עבדים שיצרו רוח מלאכותית בעזרת מניפות גדולות. כך הצליחו להוריד את החום בבתים בצורה ניכרת. ואולם מפאת נדירותו של הקרח ויוקרו הרב הייתה שיטה זו מנת חלקם של עשירים מעטים. שימוש עוד יותר יקר ונדיר בקרח, שנלמד מן המלכים הפרסים ואומץ על ידי הח'ליפים העבאסים, היה כרוך בבניית קירות כפולים ומילוי החלל שביניהם בקרח. שיטה חשובה נוספת לקירור הבתים, שתחילה הייתה נחלת מעטים, אך הלכה והתפשטה, הייתה בנייתו של מרתף (סרדאב) עמוק. בארמונו של הח'ליף אל-מעתצם בסאמארא התגלתה דירת מרתף חצובה בסלע, שעומקה 8 מ' ואורכה 21 מ'; ונמצאו דיווחים מן המאה ה-10 על שימוש נפוץ בקרב עשירים בדירות תת קרקעיות בקיץ. במאות שלאחר מכן הלכה שיטה זו והפכה נחלת הרבים בבגדאד. חימום כמעט שלא נדרש בבגדאד, מפאת מזג האוויר החם ששרר בעיר במשך רוב חודשי השנה. בתקופת הקור הקצרה בגדאד בזמן השיטפון בשנת 1468 איור לכתב יד, פרס, המאה ה-.15

السابق  |  التالي