נשים וגברים בעיר המוסלמית

صفحة: 71

הקטנים המובילים אל רובע מחול. לפי הנתונים עולה אפוא שצדה המערבי של העיר, הכולל כ-%60 משטחה, היה מיושב כמעט במלואו. גם צדה המזרחי רחב הידיים של העיר, מעבר לחידקל, היה מיושב היטב, בפרט לאחר שהועברו אליו מוסדות הממשלה - תחילה לרובע רצאפה, ואחר כך לדאר אל-ח'ליפה. עם זאת גם במאה ה-10 עדיין היה הצד המערבי מיושב יותר מן הצד המזרחי. ולמרות כל זאת היו מקרים שנשים צברו כוח והשפיעו על החלטות חשובות שנתקבלו בתוך המשפחה. מעמד העבדים בעיר העבדות הייתה נפוצה מאוד בקרב מוסלמים, כפי שהייתה בכל מקום אחר בימי הביניים, ומובן שגם בבגדאד היו עבדים. מבחינה משפטית התאפשרה החזקת העבדים, העברתם ומכירתם כאילו היו חפצים, אבל הוטלו הגבלות על הטיפול בהם, והאדון לא יכול לעשות בהם ככל שעלה על רוחו. אם התעלל האדון בעבד, היה עליו לשחררו. לעבדים הותר לחסוך כסף ולהשתמש בו, ואפילו לנהל עסקים. אם נשא העבד אישה, היו כל ילדיו - רכוש אדוניו. שפחות חויבו לשמש כפילגשים לאדון, אבל הילדים שנולדו מיחסים אלו היו בני חורין. השפחה שבניה הוגדרו בני חורין כונתה "אם ולד" (אם לילד), מעמדה עלה, וכשהאדון מת - שוחררה ונעשתה אף היא בת חורין. נשים וגברים בעיר המוסלמית החברה המוסלמית התגבשה מאז ראשית שלטון בית עבאס באמצע המאה ה-8 לסה"נ ועד המאה ה-.11 בחברה המוסלמית, כמו גם בחברות ימי-ביניימיות אחרות, שלט הגבר בתא המשפחתי באופן כמעט בלעדי. לפי הקראן, קיים אמנם שוויון בין הנשים המאמינות לגברים המאמינים, ושתי הקבוצות זוכות לגן עדן ולמלכות שמים; ואולם לפי השריעה (ההלכה האסלאמית), לכל אישה חייב להיות אפוטרופוס גבר: אביה, אחיה או בן משפחה אחר. האישה עצמה נחשבה "קטינה", וגם זכויותיה המשפטיות הוגדרו בהתאם. לפי המשפט האסלאמי, היה הגבר רשאי לשאת ארבע נשים, אבל בדרך כלל רק עשירים, בני המעמד הגבוה, יכלו לאמץ מנהג זה. המנהג של ריבוי נשים היה אופייני לכל החברות הלא נוצריות בארצות המזרח. האישה הייתה מחויבת לציית לבעלה, והבעל היה יכול לגרש את האישה בנוכחות עדים, גם בלי הסכמתה. אם גורשה - יכלה האישה לחזור לבית אביה, וחזקת הילדים נותרה בידה. היא הייתה מחויבת לגדלם ולדאוג למחסורם עד שיגיעו לגיל בגרות. הבעל היה רשאי להוריש לאשתו לא יותר משליש רכושו. בנות היו רשאיות לקבל רק מחצית מסכום הירושה שקיבלו הבנים, ועדותה של אישה בבית דין לא הייתה שווה בערכה לעדותו של גבר. בדרך כלל מילאו הנשים תפקיד מוגבל בחיי בגדאד. מבחינת העיסוק, היו נשים משרתות או שפחות, רקדניות או זמרות. חלקן סייעו לבעליהן במלאכת המסחר או הרוכלות. אבל נשים שנאלצו לעבוד היו בדרך כלל בנות למשפחות עניות. המשפחות העשירות והמכובדות נהגו לבודד את הנשים בחלק מיוחד של הבית - בהרמון. הנשים היו נפגשות אלו עם אלו בין כותלי ההרמון או בבית המרחץ, ובשעה שהיו יוצאות לרשות הרבים, היה עליהן לכסות את פניהן ברעלה. שוק עבדים בבגדאד איור לכתב היד "אל-מקאמאת" מאת אל-חרירי, המאה ה-.13

السابق  |  التالي