|
|
صفحة: 68
הח'ליפות שוקעת, והשושלת הבויהית עולה מענקים אלו נעשו עד מהרה לנכסי קבע של אותם קצינים, ועברו בירושה. בהשפעת מדיניות זו הלכו והידלדלו הקרקעות שבבעלות המדינה, עד שלא היה אפשר להוסיף ולשלם בדרך זו. לכן החלה המדינה לחלק לקציני הצבא את זכויותיה בגביית המסים על אדמות חקלאיות מעובדות. כך נוצר מעמד חברתי-כלכלי חדש, שהתבסס על ניצולם הגובר והולך של בעלי הקרקעות וגרם להתמרמרות רבה בקרב האוכלוסייה. תהליכים אלו הובילו לשינויים חשובים באופי המשטר וביחסי הכוחות שבתוכו, ויצרו תפקיד שלטוני חדש - אמיר אל-אמראא' (המצביא העליון). הראשון שזכה לשאת תואר זה היה מאניס אל-מזפר, ראש המשמר הפרטי של הח'ליף, שהציל את הח'ליף מניסיון מרידה. אל-מזפר קיבל זיכיון לגבות את מסי הקרקע באזור שלם בפרס, ומשנת 908, במשך 25 שנים, היה השליט בפועל של הח'ליפות. אל- מזפר החליט בכל ענייני הממלכה ומינה וזירים וח'ליפים כראות עיניו. הוא נרצח בשנת 933 בשל הכוח הרב שצבר, שעורר חשש שמא ישתלט על הח'ליפות. האמירים שבאו אחריו היו תאבי בצע, שלחו ידם אל כספי המדינה - וגרמו לה נזק רב. בשנת 945 לסה"נ כבש צבא הבויהים את בגדאד, והם שלטו בה עד .1055 כיבוש בגדאד בידי הבויהים סיים תהליך התפוררות ארוך, שבמהלכו איבדה הח'ליפות את כוחה. הבויהים לא הפילו את הח'ליפות, אלא השאירו אותה כמוסד שלטוני חסר כוח או השפעה של ממש. הבויהים היו השליטים בפועל, אלא שבהיותם שיעים הם נזקקו לח'ליף על מנת להצדיק את שלטונם בעיני התושבים הסונים. הח'ליף היה חסר סמכויות, ובפועל היו כל זרועות השלטון כפופות לשליט הבויהי. הבויהים פיתחו את העיר בגדאד וערים נוספות והקימו בהן מבנים מפוארים. הם עודדו את פיתוח התרבות הרוחנית- הדתית, המדעית, הפילוסופית והספרותית. הבויהים בנו ספריות ומצפי כוכבים, בתי מדרש ובתי חולים מרשימים. בתקופה זו הייתה בגדאד מקום מפגש לאנשים בני דת, מוצא ורקע תרבותי שונה, שהגיעו אליה מכל רחבי העולם המוסלמי - מלומדים, משוררים, חוקרים ומדענים. רבים רואים בתקופה זו את התחייה הגדולה של תרבות האסלאם. בתקופת שלטונו של השליט הבויהי מעז א-דולה, נמצאו באזור עיראק אנשים שדאגו להפיץ את האיסמאעיליה, ותפוצתה של הספרות האיסמאעילית הייתה נרחבת במיוחד בעיר בגדאד עד המחצית הראשונה של המאה ה-.10 n בויהים - שושלת שמוצאה בשבטים מאזור הים הכספי. מקור שמה של השושלת הוא בשם אבי המשפחה - ביה. היו שכירי חרב של המלכים הפרסים-ססאנים. כבשו את השלטון בח'ליפות העבאסית באמצע המאה ה-10, ושלטונם נמשך כ-100 שנה, עד פלישת שבטים סלג'וקים ב-.1055 n שיעים - הזרם השני בגודלו באסלאם (לאחר הסונים). מקור שמם במילה "שיעה", שפירושה בערבית - סיעה. השיעים הם בני סיעת עלי, המאמינים שיורשו החוקי של מחמד הוא חתנו ובן דודו עלי. עלי נרצח (בשנת 661), ובנו חוסיין נהרג בקרב נגד הסונים בעיר כרבלאא' (בשנת 683). לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העאשוראא', שבו הם מכים את עצמם עד זוב דם. השיעים מונים 12 אמאמים, יורשי הנביא מחמד ועלי. לפי תפיסתם, האמאם ה-11 מת בשנת 873 לספירה, ואילו האמאם ה-12, מחמד אל-מנתזר, "נעלם" והיה ל"אמאם הנסתר" והוא עתיד להתגלות באחרית הימים, להיות "מהדי" (משיח) ולמלוך בחסד עליון. n סונים - בני הזרם המרכזי בדת האסלאם. הם מכונים כך על שם הסונה, שפירושה בערבית - מנהג או אורח חיים, והיא מעין תורה שבעל פה המשלימה את הקראן. במרוצת הזמן השתנתה משמעות המילה, והסונה פירושה - אורח חייו של הנביא מחמד, אמרותיו ומנהגיהם של חסידיו הראשונים. מסורות אלו מדריכות את המאמין המוסלמי בחיי היום-יום. n איסמאעיליה - כת שיעית חשובה ובעלת השפעה רבה שהתבלטה במאות 9-10 ברחבי העולם המוסלמי. הייתה זו כת סודית שהתייחסה אל איסמאעיל - מבניו של האמאם השיעי ה-6, ג'עפר א-צאדק. האיסמאעילים סברו שהיו רק 7 אמאמים, ולא .12 לתפיסתם, האמאם הנסתר (ה-7) יתגלה באחרית הימים. האיסמאעילים שמרו על תורתם בסודיות, וחלקה לא היה ידוע לכל חברי הכת. טקסי הקבלה לכת היו סודיים, וחברים חדשים הוכנסו בסודות האיסמאעיליה בהדרגה.
|
|