|
|
صفحة: 67
שלטונו של אל-מאמון נחשב לגולת הכותרת של הח'ליפות העבאסית. בתקופתו שוקמה בגדאד מהריסותיה, אך העיר העגולה לא הצליחה להתאושש מתוצאותיו ההרסניות של המצור הממושך, ואיש מן הח'ליפים לא שב להתגורר בה. אל-מאמון עצמו התגורר בארמונם של הברמכים בצדה המזרחי של העיר. הוא הרחיב את העיר והוסיף לה מסלול מרוצים, גן חיות ורבעים חדשים. הווזיר, שתחילה היה יועצו האישי של הח'ליף, נעשה ראש שירותי המינהל הממשלתי. הוא שימש כמשנה לח'ליף והיה הסמכות המבצעת. למעשה שלט הווזיר על כל המנגנון המינהלי וריכז בידיו כוח רב. מעתה שוב לא נבחר הווזיר מקרב משרתי הח'ליף או ידידיו אלא מקרב המזכירים. המזכירים היו פקידים במשרדי הממשלה, בדרך כלל ממוצא פרסי, שנטמעו בתרבות הערבית-מוסלמית. הכוח הרב שצברו המזכירים גרם למתח בין בעלי אינטרסים, ולתחלופה תכופה של וזירים. בין הווזירים היו אנשי רוח מוכשרים ורבי השפעה שעודדו וטיפחו את חיי התרבות בבגדאד. המינהל הממשלתי המרכזי בבגדאד היה מאורגן באמצעות שירותים שנקראו דיואן, לדוגמה - דיואן הצבא, דיואן אוצר המדינה, דיואן הדואר המרכזי והמודיעין. הדיואן היה מעין משרד שפעל באמצעות ביורוקרטיה, ניירת והתכתבויות לרוב. הפקידים המומחים ניהלו את הדיואן באמצעות רשימות מפורטות לפרטי פרטים, על פי כללים טכניים שהיו ידועים להם בלבד. לכל דיואן היה ארכיון ערוך לפי סדר ושיטה, שאיפשר למצוא את המסמך המבוקש בעת הצורך. כך נוצר רישום מסועף וביורוקרטיה מדוקדקת. הפקידים היו רושמים ומתעדים כל דבר. הרישומים היו נעשים לעתים קרובות בעותקים כפולים ונשלחים לרשויות שונות, לשם חתימת האישים המוסמכים. לתרבות וחיי הרוח בבגדאד תרמו גם המצאת הנייר והשימוש בו - שהתרחשו בתקופה זו. בגדאד הייתה מרכז חשוב לייצור נייר. ייצור הנייר עודד והאיץ את תרבות הביורוקרטיה והרישום. בארכיון המינהל הממשלתי של בגדאד מן התקופה הזאת נמצאו ספרי אחוזות, רשימות של קרקעות ורשימות שומה לצורכי מס. ייצור הנייר סייע גם לפריחת הכתיבה הספרותית והפילוסופית (עמ' 82). בירת הח'ליפות נודדת יורשו של אל-מאמון, אחיו הצעיר אל-מעתצם (שלט בשנים 833-842), הקים לח'ליפות בירה חדשה צפונית לבגדאד, במעלה החידקל, ושמה סאמארא. סאמארא שימשה כבירת הח'ליפות 56 שנים (836-892), אך גם בתקופה זו הוסיפה בגדאד להיות מרכז מסחרי ותרבותי גדול. באותה תקופה פיתחה הח'ליפות תלות הולכת וגוברת במשמר התורכי שהקים אל-מעתצם על מנת להגן עליה. הח'ליף נעשה ל"שליט בובה" בידי קציניו, והם אלו שבחרו אותו מתוך בני משפחת הח'ליפות, בהתאם לשיקוליהם האישיים. בשנת 864 לסה"נ עשה הח'ליף אל-מסתעין (שלט בשנים 862-866) ניסיון להיחלץ משליטת המשמר התורכי. הוא ברח מסאמארא לבגדאד והתבצר ברובע רצאפה. בסאמארא המליכו הקצינים התורכים ח'ליף אחר ויצאו לצור על בגדאד. החלקים המזרחיים של העיר - רצאפה, שמאסיה ומח'רם - ספגו נזקים כבדים בעת המצור, ולא שוקמו במלואם (מפה 13 עמ' 64). חורבן זה הצטרף לחורבן שנגרם לחלק המערבי של העיר, ובפרט לעיר העגולה, במצור הראשון שהטיל אל-מאמון על העיר בראשית המאה ה-.9 כעבור כ-30 שנה, בשנת 892, החזיר הח'ליף אל-מעתדד (שלט בשנים 892-902) את מושב הח'ליפות מסאמארא לבגדאד. הח'ליף שב לבירה והתיישב בחלקה המזרחי של העיר. הוא הקים כמה ארמונות על גדות החידקל, ואלו נקראו אחר כך דאר אל-ח'ליפה. בתקופה זו נפלו חומות העיר העגולה, והארמונות שער הזהב וח'ולד נחרבו. לעומת זאת נבנו ואוכלסו רבעים חדשים באזור שער בצרה. מוקדי כוח חדשים מתפתחים בח'ליפות במאה ה-10 נחלש מעמדה של ח'ליפות בית עבאס. ביזור מתמשך, כלומר: העברת תפקידים לגורמים מקומיים, גרם לירידת כוחו של השלטון המרכזי של הח'ליף ושל הממשלה המרכזית, והדבר גרר מרידות והקמת שושלות מקומיות חדשות. הח'ליפים נעשו תלויים בקציני הצבא, שצברו כוח רב והעבירו לידיהם את השליטה במדינה. הוצאות אחזקת הצבא הלכו וגדלו, ובשנת 900 הוקצה לצבא כחצי מתקציב הח'ליפות העבאסית. תחילה ביקש השלטון לפתור את בעיית אחזקת הצבא במתן מענקי קרקע לקציני הצבא. בגדאד - המרכז המינהלי של הח'ליפות מאז ייסודה הצטיינה הח'ליפות העבאסית בשלטון ריכוזי. תחילה היה הח'ליף שליט יחיד ומוחלט של כל הממלכה, ולעתים האציל מסמכויותיו על אחד ממקורביו, ששימש כווזיר, דוגמת הארון א-רשיד והווזיר ג'עפר אל-ברמכי (עמ' 65). משעה שנחלשה הח'ליפות, במאה ה-10 לסה"נ, התבססה הווזירות והגיעה לעוצמה ולעצמאות.
|
|