|
|
صفحة: 59
התפתחות העיר מן העת העתיקה ועד ימי הביניים מראשית האלף ה-3 לפסה"נ החלו הערים הראשונות בהיסטוריה להתפתח במסופוטמיה. במוקד כל עיר עמד המקדש. בעת העתיקה החלה להתפתח ביוון צורה עירונית מיוחדת - הפוליס. במהלך המאה ה-5 לפסה"נ עוצב השלטון בחלק מן הפולייס כשלטון דמוקרטי. הדוגמה המייצגת ביותר את הפוליס הדמוקרטית היא הפוליס של אתונה. אזרחי הפוליס היו רק מי שמוצאם מן המשפחות ובתי האב שייסדו את הפוליס. כל אזרחי הפוליס נבחרו מעת לעת לתפקידים במוסדות הפוליס והשתתפו בטקסים שנערכו בה. בפוליס היו אזורים שונים: האזורים הקדושים (כמו: המקדשים), האזורים הציבוריים (כמו: האגורה) והאזורים הפרטיים (בתי התושבים). את תכנון העיר המחולקת לבלוקים (גושים) מייחסים להיפודמוס ממילטוס. כך נוצרה העיר, ובה רחובות מצטלבים היוצרים שטחי מגורים ושטחים ציבוריים. לתבנית זו השפעה מכרעת על התכנון העירוני עד ימינו. האימפריה הרומית חלשה על כל חלקי אירופה באמצעות רשת הערים שאת הקמתן יזמה. רשת הערים סייעה לאימפריה הרומית ליצור בכל חלקיה אחידות תרבותית, שליטה וסדר. כמו ערי יוון, כך גם הערים שהתפתחו באימפריה הרומית, תפקדו כשלטון עצמי של קהילה על שטח נתון. באימפריה הרומית הוקמו המוסדות והמבנים הציבוריים כדוגמת אלה שהיו ברומא עצמה: הפורום, הבזיליקה והקוריה. בד בבד עם העיור החלו הקיסרים הרומים להעניק אזרחות לתושבי הערים באימפריה. החל במאה ה-2 לסה"נ נחלשה האימפריה הרומית בעקבות פלישות של שבטים לשטחיה, מלחמות פנימיות, שלטון לא יציב בקיסרות, ומגיפות. בהשפעת אירועים אלו נהרסו ערים רבות. התנצרותה של האימפריה ועליית כוחה של הכנסייה גרמו אף הן לירידת כוחה של העיר. עם זאת, לכנסיות ולמנזרים היה תפקיד חשוב בשימור התרבות הרומית וביצירת ההמשכיות במעבר בין העת העתיקה לימי הביניים. בארצות האסלאם בימי הביניים התפתחו הערים באופנים שונים: חלקן קמו על בסיס ערים הלניסטיות בנויות, חלקן התפתחו סביב מחנות צבא, וחלקן ערים חדשות שהקימו הח'ליפים עם כיבושיהם. לערים בח'ליפות היה תפקיד חשוב בביסוס השלטון ובהתפשטות התרבות המוסלמית. הן שימשו כמרכזי מסחר, לימוד, שלטון, משפט וצבא. הערים המוסלמיות במזרח התיכון מוקמו על צירי מסחר חשובים, וחיו בהן מספר עצום של סוחרים. כל התושבים המוסלמים נחשבו שווים לפני החוק. לפיכך לא התפתחה בערים המוסלמיות אוטונומיה עירונית, ולתושבי העיר לא ניתנו זכויות מיוחדות. במרכז כל עיר גדולה ניצב המסגד המרכזי, בית המשפט, ובתי ספר גבוהים. עלייתה של העיר הימי ביניימית באירופה הנוצרית התאפשרה הודות לשלושה גורמים עיקריים: גידול האוכלוסייה, שכלול כושר הייצור החקלאי ושגשוג המסחר. חלק מן הערים התפתחו על בסיס ערים רומיות, חלקן צמחו כערי בישוף, וחלקן התפתחו סביב מבצרים או סמוך לנתיבי מסחר ראשיים. החל במאות 10-11 נאבקו ערים באירופה להשגת חירויות. מאבק זה היה צעד ראשון לקראת אוטונומיה. הערים הוותיקות באירופה נאבקו לקבלת חירויות מאדוני העיר (נסיכים ובישופים), לעומת הערים החדשות, שבדרך כלל השיגו חירויות ללא מאבקים וללא מתיחות. כך החלה התפתחות שהביאה לעלייה בכוחם של תושבי העיר במקביל לירידה בכוחם של אדוני העיר. הערים באירופה התפתחו לקהילות עירוניות עצמאיות, והוקמו בהן התאגדויות וארגונים שונים - דוגמת הקומונות, הגילדות והאוניברסיטאות - שסייעו להשגת החירויות העירוניות. היהודים בארצות האסלאם התיישבו בערים החדשות שהתפתחו ממחנות צבא, ופיתחו בהן קהילות מפוארות. בכל רחבי האימפריה המוסלמית ניתן ליהודים מעמד משפטי אחיד - בני חסות. מעמדם של היהודים בערי אירופה הנוצרית הוסדר על ידי פריבילגיות שהעניקו להם אדוני העיר. עם זאת, היו היהודים מיעוט חשוף לרדיפות, לגירושים ואף לפרעות.
|
|