|
|
صفحة: 54
פרק ג: תפיסת הקהילה כארגון דתי בין יהודים, נוצרים ומוסלמים: קהילה דתית בימי הביניים מרכיבי זהותם של נוצרים, מוסלמים ויהודים רעיון קהילת הקודש ומקורותיו בימי הביניים הגדירו בני האדם את עצמם ואת עולמם במונחים של חשיבה דתית. הם היו בעלי זהות דתית - נוצרית, מוסלמית או יהודית - לפני שהייתה להם זהות טריטוריאלית שנקבעה על פי העיר או חבל הארץ שבהם גרו. המושג "זהות לאומית", שהוא מושג המעצב במידה רבה את תפיסת העולם המודרנית, לא היה קיים. הנצרות נעשתה בימי הביניים לאמונה של הרוב המכריע באוכלוסיית אירופה, ואיחדה עמים ושבטים באירופה לציוויליזציה אחת. באמצעות הכנסייה הנוצרית הועברו מדור לדור התרבות הרומית ותפיסת האחדות של האימפריה הרומית. כך התגבשה ברוב שטחה של אירופה מסגרת תרבותית אחת. תהליך דומה התרחש בשטחי האימפריה המוסלמית. העולם המוסלמי התפצל אמנם לכיתות דתיות ולמדינות שונות, אבל התרבות המוסלמית שמרה במשך מאות שנים על אחדות, שנבעה מן היסודות הערביים המשותפים: השפה הערבית ודת האסלאם. בצד עיצובן של הזהות הנוצרית והזהות המוסלמית, עוצבה גם הזהות היהודית. הייתה זו זהות מיוחדת - זהותו של מיעוט החי בקבוצות בתוך תרבות הרוב. לעתים היה זה מיעוט שהשתתף באופן פעיל בבניית תרבות הכלל, ולעתים - מיעוט שסבל מדיכוי, נדחק לשולי העיר ולפאתי התרבות, ומעת לעת אף היה מופקר ומגורש. הרעיון של קהילת קודש משמעו - תפיסת הקהילה הדתית כגוף חי אחד, שכל יחיד השייך לקהילה הוא איבר מאיבריה. רעיון קהילת הקודש בא לידי ביטוי בצורות שונות בשלוש הדתות הגדולות - ביהדות, בנצרות ובאסלאם. רעיון דומה נמצא בדברי הפילוסוף היווני אפלטון על אודות הפוליס האידאלית. אפלטון והגוף העירוני המושלם בחיבורו "על המדינה" טען אפלטון כי במהותה הקהילה היא אורגניזם (גוף חי), שכל אחד מאיבריו הוא חלק מן השלם. ולכן כל איבר ואיבר מרגיש באושרו ובשמחתו, או בסבלו ובכאבו, של כל איבר אחר. אפלטון ביקש להדגיש את ביטול ענייני היחיד למען ענייני הכלל - הגוף העירוני. רעיון הקהילה, וכפיפותו של הפרט לחוקיה, היה כה מרכזי בקרב היוונים - עד כי סוקרטס, כשנגזר דינו באתונה למות בעוון "המרדת בני הנעורים", סירב להציל את נפשו ולברוח, משום שלא רצה להמרות את "פי" הקהילה, שהוא היה חלק ממנה. n אפלטון - מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה (המאה ה-4 לפסה"נ). הקים אקדמיה לפילוסופיה ולמדעים באתונה, ופרסם חיבורים וכתבים רבים. לכתביו ולמחשבתו על הפילוסופיה והדת הייתה השפעה רבה על התרבויות הגדולות - ההלניסטית, הרומית, המוסלמית והנוצרית, והשפעתם נודעת עד ימינו. n על המדינה, וביוונית - פוליטיאה - חיבורו של אפלטון העוסק בפוליס היוונית של זמנו. בחיבור זה ביקש אפלטון לעמוד על מהותה של העיר האידאלית, על הנהגתה, סדריה וחוקיה. n סוקרטס - מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה (המאה ה-4 לפסה"נ). מורו ורבו של אפלטון. הוצא להורג באתונה על בסיס ההאשמה שהוא משחית את הדור הצעיר. סוקרטס לא הותיר אחריו כתבים, ופרשת משפטו והוצאתו להורג מתוארת בשני חיבורים שכתב אפלטון - "האפולוגיה" (גרסתו של אפלטון לנאום ההגנה שחיבר סוקרטס ונועד לשמש אותו לפני שופטיו בבית הדין), ו"פיידון" (חיבור העוסק במשמעות המוות ובנצחיות הנשמה). אפלטון פסל שיש, העתק רומי של פסל שנעשה ביוון במאה ה-4 לפסה"נ.
|
|