|
|
صفحة: 49
הקהילה היהודית בערי ימי הביניים מאפייני הקהילה היהודית בערים המוסלמיות ההנהגה העצמית של הקהילה היהודית בארצות האסלאם משנוסדה האימפריה הערבית, במאות 7-8, נמצאו למעלה מ-%90 מבני העם היהודי תחת מרותו של שלטון אחד. הימצאות רוב היהודים במרחב המאורגן ברשת דרכים אחת הקלה מאוד על ניידותם, ופתחה אפשרויות להתיישבות של יהודים בשטחים חדשים. בתקופה זאת חל מעבר מרשים של יהודים מאזורים כפריים לאזורים עירוניים. המחנות הצבאיים שבהם ישבו צבאות הכובשים, הפכו עד מהרה לערים תוססות ומפותחות, הממוקמות על צירי מסחר שבהם עברו שיירות סוחרים. היהודים, שרבים מהם נטו לעסוק במסחר, התיישבו בערים החדשות ופיתחו בהן קהילות מפוארות כדוגמת קהילת בגדאד, קירואן, פס וקהיר. בקהילות היהודים שבערים המוסלמיות התקבצה שכבה רחבה של אומנים, כעדותו של מוסלמי בן התקופה: "צבעים, בורסקים (מעבדי עורות), מקיזי דם, קצבים ומתקני נאדות מים", וכן נפחים, צורפים, רצענים (מתקינים חפצים מעור) וסנדלרים. היהודים היו פעילים בכל ענפי התעשייה העירונית, והיו בהם גם רופאים, תוכנים (עוסקים באסטרונומיה), מתרגמים ועוד. בין הסוחרים היהודים בלטו סוחרים שעלו לגדולה והיו לבנקאי החצר של הח'ליפים בבגדאד. אלה שימשו מעין בנק לציבור הסוחרים היהודים, ובזכות העיסוק הזה החזיקו סכומי כסף עצומים, שאותם הלוו לח'ליף המוסלמי ולשריו. הח'ליף נמנע מלפגוע בבנקאים היהודים מחשש שלא יוסיפו להלוות לו כסף. חשיבות מיוחדת נודעה לחוג מצומצם של יהודים שעמדו בקשרים עם השלטון המוסלמי - רופאי חצר וסוחרים שסיפקו סחורה יקרה לשליט. השפעתם של אישים אלו על חיי הציבור וחיי התרבות בקהילות הייתה ניכרת. ההנהגה המוסלמית לא הכירה בזכויות אוטונומיות ליושבי הערים, ולמעשה, לעיר עצמה לא היה מעמד משפטי מוגדר כמו זה שאפיין את הערים הנוצריות. במרחב האסלאם התמזגה העיר עם הסביבה הכפרית, ובכל ההחלטות הנוגעות לעיר הכריע השלטון המרכזי. לתושבים היהודים לא ניתנו פריבילגיות, והיהודים קיבלו מעמד משפטי אחיד בכל רחבי האימפריה - בני חסות. השלטון העצמי היהודי בארצות האסלאם דמה לשלטון הח'ליפות: היה זה שלטון מרכזי, שהעניק מסמכויותיו לקהילות שהיו תחת מרותו. מבנה הסמכות היה מבנה היררכי - ובראש ההיררכיה עמדו הישיבות בארץ ישראל ובבבל. הקהילות הקרובות לישיבות אלו היו כפופות להן בכול, ואילו הקהילות המרוחקות, כגון פס וקירואן - היו קשורות אליהן בקשרים רופפים (עמ' 88-90). מן המאה ה-10 חלה התרופפות בקשר בין הקהילות באגן הים התיכון ובין המרכז בבבל, מבלי שקהילות אלו הכריזו על עצמאות גמורה. בקהילות המרוחקות התפתחו מרכזי לימוד מקומיים שיצא להם מוניטין בכל רחבי העולם היהודי, והם תפסו בהדרגה את מקומם של המרכז בבבל והמרכז בארץ ישראל. מאפייני הקהילה היהודית באירופה הנוצרית תולדות היהודים הן חלק בלתי נפרד מתולדות הערים בימי הביניים, ולמרות זאת יש לבחון את תולדות היהודים מנקודת מבט שונה במקצת. היהודים היו מיעוט שחי תחת השפעת תרבות הרוב, אך באותו הזמן דחה תרבות זו. סבורים שקהילות יהודיות התקיימו באיטליה, בספרד ובאשכנז (גרמניה וצפון צרפת) כבר בתקופת האימפריה הרומית, אבל בדרך כלל לא נמצאו מקורות המעידים על התיישבות רציפה בתקופה זאת. עדויות של ממש על הימצאותם של יהודים בגרמניה יש בידינו רק מסוף המאה ה-8 וראשית המאה ה-.9 מדובר במהגרים שהגיעו, ככל הנראה, מאיטליה ומצרפת. מהגרים אלו היו בדרך כלל סוחרים אמידים, מקצתם בני משפחות מיוחסות. הקהילות היהודיות שהתקיימו בערי אירופה בימי הביניים היו כאמור חלק בלתי נפרד מן הערים, ועם זאת שימרו ממד בולט של שונות. השונות של הקהילות היהודיות באה לידי ביטוי במעמדן המשפטי המיוחד ובהיבדלות הפיזית- הגיאוגרפית שלהן בשכונות נפרדות ונבדלות מן הריכוזים העירוניים או הדתיים הכלליים בעיר.
|
|