|
|
صفحة: 44
מבנה העיר באירופה הנוצרית למרות ההבדלים בין ערי אירופה בימי הביניים, שמקורם באזור ובהקשר התרבותי שבהם צמחו, אפשר לעמוד על כמה מאפיינים כלליים לערים אלו: בדרך כלל לא הייתה מערכת הרחובות בערי ימי הביניים בנויה בצורה גיאומטרית שיטתית ומסודרת, והדבר דומה דמיון מה למערכת הרחובות של הערים המוסלמיות (עמ' 32). עם זאת היה אפשר להתמצא ברחובות ולהבחין ביניהם. הרחובות נבדלו זה מזה בגודלם - לעתים היו גדולים ביותר, ולעתים לא יותר מסמטאות צרות. על פי רוב שימשו הרחובות לא למעבר בלבד אלא גם לעצירה, למשא ומתן ולמפגשים. לבתים, שהיו בני כמה קומות, הייתה חזית שפנתה כלפי חוץ - אל המרחב הציבורי. באופן זה קבעו חזיתות המבנים את אופיים של הרחובות ואת ההבדל שבין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. לרוב הערים היו תקנות שהבחינו בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. התקנות התייחסו לחזיתות הבתים הפונות אל הרחוב, לעמודים ולמדרגות החיצוניות. במרחב הציבורי שבעיר פעלו כמה וכמה גורמים: הבישוף המקומי, הממשל המקומי, מסדרי הנזירים והגילדות למיניהן. כתוצאה מכך הכילו הערים החשובות יותר ממרכז אחד. היו בהן מרכז דתי ובו קתדרלה וארמון, מרכז אזרחי ובו בית העירייה, ומרכז מסחרי (אחד או יותר). כל עיר נחלקה למספר רבעים, ולכל רובע היה אופי מיוחד ולעתים קרובות גם ארגון מינהלי מקומי. לדוגמה: גילדות של סוחרי צמר, גילדות של סוחרי יין וכן גילדות של יצרני בדים, סנדלרים, מעבדי עורות, אופים וכדומה. הגילדות ייצגו את האינטרסים של חבריהן במועצות העירוניות ובעת משא ומתן עם גורמים חיצוניים על קניית חומרי גלם או על שיווק מוצרים. כאגודות לעזרה הדדית סיפקו הגילדות לחבריהן ביטחון כלכלי: הן נאבקו נגד עול המסים והגנו על עניינים משותפים של חבריהן. באמצעות תקנות הן קבעו את מכסת הסחורות שמותר לכל אומן לייצר, את מחיר המוצרים, איכותם ומשקלם, את מספר השוליות שרשאי כל אומן להעסיק ואת שלבי ההכשרה המחייבים את השוליות כדי להגיע לדרגת אומנים במקצועם. העיסוק במסחר ובמלאכה בעיר הותר רק לחברי הגילדה - ואילו סוחרים זרים לא הורשו למכור סחורות שמכרו סוחרי העיר. למעשה, היו הגילדות התגלמות החיים השיתופיים בימי הביניים. את חברי הגילדה איחדו הן תעסוקה או מלאכה משותפת, הן אמונה דתית משותפת והן חיי חברה משותפים. לכל גילדה היה סמל משלה וקדוש נוצרי שנחשב למגן על חבריה. חברי הגילדה נהגו לקבוע תקנות חדשות, לאכול ולשתות יחדיו באירועים קבועים. גילדות עשירות הקימו בתי תפילה וייסדו בתי ספר, בנו בניינים מפוארים והגישו עזרה לחברים חולים, ליתומים ולאלמנות. העיר - מרכז תרבותי וחינוכי תהליך גידולה של העיר הימי-ביניימית עיצב את אופייה המיוחד של העיר - קובץ של בתים הבנויים בצפיפות מן החומות פנימה ומקיפים את המבנים הגדולים של העיר: המגדלים, הארמונות והכנסיות. הערים זוהו לא רק עם מסחר ואומנות, אלא גם עם אסכולות רעיוניות ודרכי חשיבה. הערים אגרו ידע - ממש כפי שאגרו סחורות. לכל עיר היה סמל משלה, ורבים מתושבי הערים הוסיפו את שם העיר לחתימתם האישית כחותם של זהות תרבותית. החל במאה ה-11 קמו בחלק מערי אירופה אוניברסיטאות. "אוניברסיטה" היא מילה לטינית שפירושה - התאגדות, והכוונה היא לאגודה של מורים או של תלמידים. רוב האוניברסיטאות התפתחו מבתי ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות. כשגדלה אוכלוסיית הערים וגבר הרצון לרכוש ידע והשכלה, ובתי הספר שליד הכנסיות והמנזרים לא יכלו עוד לספק את צורכי האוכלוסייה, הלכה והתפתחה האוניברסיטה. סמלי גילדות של פריז
|
|