מקומונה לקהילה עירונית אוטונומית

صفحة: 42

למען השלום" - התאגדויות של עירוניים שקמו במטרה להיאבק להשגת פריבילגיות. במקרים אחרים התרחש השינוי ביחסי הכוחות העירוניים בעקבות אירועים פוליטיים הקשורים במאבקה של המלוכה עם הכמורה. לדוגמה - בחבל הריין בשנת 1073, כאשר הבישופים של הערים התקוממו נגד המלך הנרי ה-4, ראו בכך אנשי העיר וורמס הזדמנות לגרש את הבישוף המורד של עירם אל מחוץ לעיר ולקבל את המלך בכל הכבוד הראוי לו. מאורע זה הוא רק דוגמה לסדרה של מאבקים שהתרחשו בין תושבי הערים לאדונים ונמשכו עד המאה ה-.14 ועם זאת, ההתקדמות במתן הזכויות לתושבי העיר לא הושגה ברוב המקומות במאבקי דמים דווקא, אלא באמצעות התפתחות הדרגתית, שהביאה לעלייה בכוחם של תושבי העיר במקביל לירידה בכוחם של אדוני העיר. החירויות הוגדרו במגילת חירויות, או מגילת זכויות, שהייתה מעין חוזה שהגדיר את הפריבילגיות - את זכויות היתר - שאדוני העיר העניקו. הפריבילגיות שניתנו לתושבי הערים כללו הקלות במסים, סמכות שיפוט, זכות לסחור באופן חופשי ולקבל מונופול על המסחר בעיר, וזכות לקבל איכרים וצמיתים שנמלטו מאדוניהם - כאזרחי העיר לאחר שנה ויום. לעתים שימשו הערים מקלט גם לפושעים, כפי שאירע בכמה אזורי ספר בקסטיליה (אזור ספרד של ימינו). לעתים העניקו המלכים לתושבי הערים חוזי שלום. חוזה שלום היה גם הוא כתב זכויות שהעניק חירויות לתושבי הערים. חוזה שלום הבטיח הגנה על תושבי העיר וסמכויות שיפוט לחברי המועצה העירונית. כוחו ויוקרתו של חוזה שלום זה היו כה גדולים, עד שבצרפת הוקמו "קומונות מקומונה לקהילה עירונית אוטונומית השלטון העצמי של הערים בימי הביניים התבסס על הקומונה. הקומונות החלו כנראה את דרכן כבר במאה ה-10, ביוזמת אנשים פרטיים. אנשים אלו היו מעוניינים לפעול במסגרת שיתופית על מנת לקדם את האינטרסים שלהם. בראש הקומונה עמדו, בדרך כלל, העשירים ובעלי ההשפעה שבין חבריה. מן הקומונות צמחו בהדרגה הקהילות העירוניות האוטונומיות. העירונים קיבלו אוטונומיה בהדרגה: תחילה היו כל תושבי העיר והאזור שסביבה כפופים לסמכותו השיפוטית של אדון העיר. האדון שלט בחיי האיכרים ביד רמה, לפי הכלל "אוויר משמעו חזקה" - שמשמעותו הייתה שכל דבר הנמצא על אדמות האדון נמצא בחזקתו. במהלך התפתחות המעמד המשפטי של העיר נקבע כלל חדש, ש"אווירה של עיר משחרר בתום שנה ויום אחד". כלומר, בתום תקופה זאת יושב העיר הופך לתושב, והוא כפוף לחוקי העיר בלבד. גם אם קודם לכן היה אותו אדם משועבד לאדון זה או אחר, הרי בתום שנה ויום האדם השתחרר. כך יכלו איכרים שנמלטו מאדוניהם להתקבל בערים כאזרחים מן השורה. כלומר, עם קבלת האוטונומיה העירונית, מעמדו של היחיד נקבע על פי החוק המקומי, ולא על פי מוצאו החברתי-מעמדי. העיר ברסלאו, סוף המאה ה-15 תחריט עץ מתוך "ספר הכרוניקות" מאת הארטמן שדל.

السابق  |  التالي