|
|
صفحة: 32
מבנה העיר המוסלמית רוב הערים שבנו המוסלמים שמרו על צורתן הראשונית: הבתים, הארמונות ומבני הציבור היו סגורים - ופנו אל חצרות פנימיות; הרחובות היו מעברים צרים, שהספיקו בקושי להולכי רגל ועגלות; והאזורים הציבוריים - אזורי החנויות והשווקים - גם הם היו אזורים לעצמם ולא חלק ממערכת הרחובות. כך נראתה העיר כמורכבת ממבנים דמויי רבעים סגורים בגדלים שונים. בערים הוסיפו להתקיים מרכיבים אופייניים עוד מן התקופה העתיקה, כגון - בית המרחץ, כיכר השוק והשוק המקורה, החומות והשערים. נראה כי גם המלאכות והמסחר המשיכו להתקיים בעיר במתכונתם הישנה. הערים המוסלמיות לא הכילו את כל המרכיבים הארכיטקטוניים שהיו בערים ההלניסטיות והרומיות: לא היו בהן לא פורום, לא בזיליקות, לא תאטרונים ואמפיתאטרונים, ולא איצטדיונים וגימנסיונים. האסלאם אסר להציג דמויות אנושיות בארכיטקטורה, בפיסול ובציור; לפיכך התבסס עיצוב המבנים הציבוריים בערי האסלאם על צורות גיאומטריות ועל אותיות ערביות. עיצוב זה פשט בכל רחבי העולם המוסלמי והקנה למבנים באזורים שונים מראה אחיד במידה רבה. העיר נחלקה לכמה אזורים סגורים מוקפים חומה. שער הכניסה אל העיר היה מבנה מונומנטלי (עמ' 9). הוא היה מורכב משני שערים וביניהם רחבה ששימשה כמקום מפגש לתושבי העיר, משום שרחובות העיר היו כאמור צרים מלהכילם. הערים המוסלמיות שימשו כמרכזי מסחר, לימוד, שלטון, משפט וצבא. סוחרים וכפריים באו אל העיר ממרחקים כדי למכור ולקנות. בלב כל עיר גדולה ניצב המסגד המרכזי, ובו נערכו הן תפילות בימי חג ומועד והן התקהלויות בעת משבר. לצד המסגד שכנו בית המשפט של הקאדי (השופט) הראשי, בתי הספר הגבוהים וחנויות ספרים או תשמישי קדושה. במקום אחר של העיר השתרע השוק המרכזי, ולידו מבנים צפופים - ובהם חנויות בדים, תכשיטים, תבלינים וסחורות אחרות, וכן מחסנים שבהם אוחסנו הסחורות. כאן פעלו גם חלפני הכספים, שהעניקו אשראי לפעילות המסחרית. אזור גדול בשוק היה ננעל מדי לילה והוחזק תחת שמירה. גם בתי המלאכה למיניהם ומגוריהם של העובדים מוקמו בקרבת השוק. תושבי העיר התגוררו ברבעים שונים - על פי עיסוקיהם, על פי מוצאם האתני ועל פי אמונתם הדתית. מטעמי ביטחון התגורר השליט באזור מרוחק מאזורי העיר האחרים. מרבית האוכלוסייה התגוררה מחוץ למרכזי העיר, ברובעי מגורים שהיו עשויים מעין מבוך של רחובות קטנים וסמטאות צרות, שרבים מהם היו דרכים ללא מוצא והובילו לדלתות של בתים פרטיים. הבתים הפרטיים היו כמעט תמיד בני קומה אחת. בתקופות מסוימות היו לרבעים שערים שנסגרו בלילה. בכל רובע התגוררו כמה מאות או אלפי תושבים, והיו בו מסגד, שוק קטן משל עצמו לאספקת צורכי היום-יום, ולעתים גם בית מרחץ ציבורי. במרחק גדול יותר ממרכז העיר, סמוך לחומות העיר או מחוץ להן, שכנו הרבעים העניים שבהם התגוררו מהגרים מן הכפרים. תושבי הכפרים נהגו להביא לכאן תוצרת חקלאית - פירות, ירקות ובעלי חיים. כאן פעלו בתי מלאכה שעסקו בעבודות מרעישות או מפיצות ריחות רעים, כמו שחיטה ועיבוד עורות. מעבר לאזור הרבעים העניים שכנו בתי הקברות. החצר הפנימית, מסגד אבן טולין קהיר, המאה ה-.9
|
|