|
|
صفحة: 214
איך התבצע "פרויקט גנום האדם"? בשנת 1990 הכריזו שני ארגונים אמריקניים (המכון הלאומי לבריאות ומשרד האנרגיה) על פתיחת המיזם לפענוח גנום האדם. באותן השנים היה בידי המדענים רק מידע מקוטע ומועט על הגנום האנושי, אשר התגלה במחקרים על תכונות שונות ועל מחלות וליקויים גנטיים שונים. לדוגמה: כבר מזמן התגלה שהגורם לחך ולשפה שסועים אצל יילודים הוא פגם בכרומוזום מספר 21. מחקרים כאלה התקיימו באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בארצות שונות, בלי תיאום ורק בהתאם לתקציב שכל מוסד כזה הצליח להשיג למחקרו. אך עם ההכרזה על פתיחת מיזם גדול ושאפתני לגילוי גנום האדם, הצטרפו אליו צוותי מחקר מארצות שונות (ובהם גם חוקרים ישראלים), וכל צוות קיבל אחריות לפענוח מקטע מוגדר מתוך כרומוזום נבחר. כך, למשל, צוות של חוקרים ישראלים במכון ויצמן למדע היה מעורב בניתוח ובארגון המידע על כרומוזום מספר 17 של האדם, וצוות של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב היה מעורב במחקר על כרומוזום מספר 11. תחילת הדרך לא הייתה קלה. בשנים הראשונות התקדם המחקר בקצב אטי, והחוקרים העריכו כי הוא יסתיים רק בתום כ-20 שנים. אבל בהמשך פותחו טכנולוגיות משוכללות, מחשבים בעלי יכולות חישוב גבוהות ותוכנות מחשב מתוחכמות, ואלה החישו מאוד את קצב הפענוח. בין החברות המסחריות-הפרטיות שהשתתפו במחקר, בלטה החברה האמריקנית סלרה (Genomics Celera). החברה השקיעה ממון רב במיזם והתכוונה לרשום פטנט על ממצאיה, במטרה לזכות ברווחים נאים מניצול המידע בעתיד. הדבר החיש את המירוץ של פענוח הגנום, ומדענים וחוקרים רבים גרסו שאין לרשום זכויות על הגילויים השונים, אלא יש להעמידם לרשות הציבור. ואכן, ככל שהתקדמה העבודה, הלכה והתבררה חשיבותו הגדולה של המיזם, בשל ההשלכות העשויות לנבוע ממנו על הבריאות, על החברה ועל הסביבה. בעקבות דיונים על הנושא הסכימו גם המדענים מארצות שונות וגם כל החברות המסחריות שהיו מעורבות בו, לשתף פעולה, לסייע בלימוד המבנה של גנום האדם, ואף להעמיד את כל המידע שיתגלה, לרשות האנושות כולה. תבנית ובה "גומות" קטנות המאפשרות לבדוק ביעילות מאות דגימות שונות של דנ"א.
|
|