|
|
صفحة: 110
תושביהם היו נוכרים הוא התיר לא לקיים את המצוות התלויות בארץ . בין יישובים אלה נכללו בית שאן , בית גוברין , קיסריה ואשקלון . כך רבי יהודה הנשיא ביקש לחזק את היהודים ביישובים אלה , ולסייע להם לשמור על אדמותיהם שלא ייתפסו על ידי הנוכרים . תקנותיו של רבי יהודה הנשיא בעיקר בעניין השמיטה עוררו התנגדות בקרב חכמים , ולפי התלמוד הירושלמי , כאשר פטר את בית שאן מחובת השמיטה וממעשרות - גינּו תלמידי חכמים רבים את מעשהו . התנגדות עזה עוררה כוונתו של רבי לבטל את צום י"ז בתמוז ואת צום ט' באב , ובמקרה זה - הוא חזר בו . יש הטוענים כי רבי העלה את ההצעה לבטל את הצומות האלה מתוך רצון להקל על היהודים ולאפשר פיוס ביניהם לבין הרומאים . ויש הטוענים כי חש שימיו הם ימי גאולה , בהשפעת השקט ששרר בארץ ישראל ובעקבות האוטונומיה שניתנה למוסדות ההנהגה היהודית - ולכן ביקש לבטל את הצומות . היסטוריונים הבוחנים את פעולותיו של רבי מעריכים את יכולתו לקבל הכרעות . לטענתם , בפעולות שעשה ניסה רבי יהודה הנשיא להתמודד עם הבעיות המרכזיות של הציבור היהודי באותה עת , ובכך גדולתו . למרות התנגדויות של חכמים להחלטותיו היה מעמדו כנשיא מבוסס יותר ממעמד הנשיאים שקדמו לו , ומרבית החכמים קיבלו עליהם את הנהגתו ואת תקנותיו . משמעות פעולותיו של רבי יהודה הנשיא רבי יהודה הנשיא גילה יכולת להבחין בצורכי השעה , ולהסיק מסקנות מכריעות מן המציאות . מטרתו העיקרית בתקנות שקבע - נורמליזציה של חיי העם דרך הכרת המציאות , גם אם היה הדבר כרוך בעקירת מסורות מקודשות ורופפות . עקירת המסורות המקודשות על ידי רבי הייתה לעתים סופו של תהליך ממושך , אבל לקודמיו לא היה האומץ לבצע זאת . ) עפ"י ג' אלון , תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד , חלק ב , ' עמ' ) . 451 1 מה היה סוד כוחו של רבי יהודה הנשיא כמנהיג לדעת אלון ? 2 הציגו דוגמה מעשייתו של רבי המבטאת את שאיפתו לנורמליזציה של חיי העם . מה הייתה מידת הצלחתו ? 3 הציגו דוגמה מעשייתו של רבי המבטאת את שאיפתו לעקירת מסורות מקודשות ורופפות . מה הייתה מידת הצלחתו ? רבי יהודה הנשיא עורך את המשנה בתקופת הבית השני , בעיקר החל מן המאה ה1- לסה"נ , למדו בבתי מדרש של חכמים הלכות שהיו בגדר תורה שבעל-פה . כלומר הלכות שלא נכתבו באופן מסודר ולא הופצו ברבים . חכמים שיננו אותן - חזרו ולמדו אותן בבית המדרש , וכך הן הועברו בעל-פה מדור לדור . מניחים כי חכמים אסרו לכתוב את התורה שבעל-פה כדי להדגיש את ההבדל בינה לבין התורה שבכתב , ואולי משום שידיעת התורה שבעל-פה והוראתה לתלמידיהם - העניקה להם כוח . עם זאת היו חכמים בודדים שנהגו לכתוב רשימות של הלכות לשימושם האישי בלבד . עם החורבן והגלות גבר החשש שההלכות שנמסרו בעל-פה יישכחו ויאבדו . לכן כבר ביבנה בימי רבן יוחנן בן זכאי החלו חכמים לאסוף הלכות . רבי עקיבא המשיך בכך , ולאחר מרד בר כוכבא עסקו החכמים באּושה ָ באיסוף ההלכות . כך נוצרו בבתי מדרש של חכמים יותר ויותר קובצי הלכות מסודרים על פי נושאים , כמו לדוגמה , הלכות שּב ַ ת ָ והלכות שמיטה . הלכות אלה נקראו מׁש ְ ניֹות . המעשה החשוב של רבי יהודה הנשיא היה עריכת המשנה . בכך הביא רבי לסיומו של תהליך , שהחל זמן קצר לאחר חורבן הבית . רבי יהודה הנשיא כינס את כל ההלכות לקובץ הלכות מקיף - מֹו ְ נת רבי יהודה , ובקיצור : המׁש ְ נה . המשנה כוללת שישה חלקים , שישה ס ְ דרים ) ש"ס , ) וראשי התיבות שלהם - זמ"ן נק"ט . ששת סדרי המשנה ערוכים על פי נושאים מתחומי החיים : ס ֵ ד ֶ ר זָרע ְ ִ ים - הלכֹות בתחום עבודת האדמה , כמו דיני ׁש ְ מיטה , תרומות ומעשרות , ביכורים . סדר מֹוע ֵ ד - הלכות שבת , חגים וימי צום . סדר נׁש ִ ים - הלכות הקשורות בענייני משפחה כמו נישואין וגירושין . סדר נ ְ זיקין - ענייני המשפט האזרחי והפלילי , וסדרי בית הדין . סדר קֹודּבים - הלכות הקשורות בקורבנות בבית המקדש ִ ובמאכלים ּכ ׁ ֹוִרים ואסורים . סדר טהרִרת ְ - הלכות טה ָ ֹו וטֹומאה . המשנה כתובה בעברית ומופיעות בה מילים מן הארמית , מן היוונית ולעתים מן הלטינית . כל אחד מן הסדרים במשנה כולל כמה מסכתֹות . כל מסכת עוסקת בנושא מסוים , לדוגמה : בסדר מוע ֵ ד נכללות מסכת שבת , מסכת סוכה ומסכת ראש השנה . משניות - צורת הרבים של המילה 'משנה . ' מקורה בשורש ש-נ-ה , שפירושו : לחזור - ללמוד , לשנן .
|
|