|
|
صفحة: 109
מסורת חינוכו וגידולו של רבי כנראה הכשירה אותו להסתגל לתביעותיה של הקיסרות . ) עפ"י ג' אלון , תולדות היהודים בארץ-ישראל בימי המשנה והתלמוד , כרך שני , עמ' ) . 131-130 1 מה בחינוכו של רבי הכשירֹו לשמש מנהיג ולעסוק בעריכת המשנה , על פי ג' אלון ? צוואתו של רבי יהודה הנשיא ׁשנּו רבותינו : בשעת פטירתו של רבי אמר : לבנ ַ י אני צריך ) אני זקוק . ) נכנסו בניו אצלו . אמר להם : היזהרו בכבוד אמכם ! נר יהא ֵ דלוק במקומו , שולחן יהא ֵ ערוך במקומו , מיטה תה ֵ א מוצעת במקומה ; יוסף חיפני , ושמעון אפרתי - הם ׁשימ ְׁ ׁשני ִ בחיי והם יׁשמ ְׁ ׁשנ ִ י במותי . אמר להם : לחכמי ישראל אני צריך . נכנסו אצלו חכמי ישראל . אמר להם : אל תס ְ ּפד שּ נ ִ י בעיירות , והושיבו ישיבה ) של בית הדין ( לאחר שלושים יום . שמעון בני - חכם , גמליאל בני - נשיא . חנינא בר ח ַ מ ָ א ישב בראש ) אב בית דין . ) אמר להם : לבני ּוטן אני צריך , נכנס רבי שמעון אצלו . מסר לו סדרי חוכמה ] ... [ אמר לו : בני , נ ְ ה ַ ג נ ׂ שיא ּ ותָך ּב שּ מ ִ ים , זרוק מרה בתלמידים ) שמור בקפידה על תפקידיך כנשיא וה ַ קּפד עם תלמידיך . ) ) ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי , ספר האגדה , ר"ז ) . 1 מה כתב רבי יהודה הנשיא בצוואתו לבניו , לחכמים , ולבנו הצעיר ? הסבירו את משמעות צוואתו . 2 כיצד מבטאת הצוואה את אישיותו ומנהיגותו של רבי יהודה הנשיא ? רבי יהודה הנשיא מתמודד עם המציאות המשתנה כשרבי קיבל לידיו את הנשיאות , השלטון הרומי כבר הכיר במשרה זו , אבל בידיו של רבי התרכזו סמכויות רחבות יותר מהסמכויות שהיו בידי הנשיאים שקדמו לו . כנראה רבי ריכז בידיו את מרבית סמכויות ההנהגה , מכיוון שבמקורות המיוחסים לתקופתו לא מוזכרים התפקידים של אב בית הדין או החכם . כוחו הרב של רבי יהודה הנשיא בתקופת נשיאותו התבטא בכמה אופנים : א . סמכותו הבלעדית על הס ְ מיכה - מתן היתר לחכמים לעסוק בשיפוט , ובהוראת תורה והלכה ) עמ' . ) 100 רבי אסר על החכמים להורות הלכה אלא אם כן קיבלו סמיכה מהנשיא , וכך הגביר את הפיקוח על החכמים שפעלו ביישובים השונים . על פי המקורות רבי ניצל את כוחו להעניק סמיכה . הוא לא סמך את כל מי שהיה ראוי להתמנות לתפקיד אלא הגביל את מספר המוסמכים ל2- בשנה , ואף אותם מינה בתחילה לתקופת ניסיון . לעתים מנע את סמיכת מתנגדיו אף על פי שהיו ראויים לכך , ולעתים מנע סמיכה של חכמים שהעלו דברי ביקורת נגד החלטותיו . ב . סמכותו הבלעדית לעּב ַ ֵ ר את השנה ולקדש את החודשים - רבי ביטל באופן רשמי את הנוהג להדליק מ ׂ ּואות כדי להודיע על קידוש החודש . נוהג זה בוטל כבר על ידי רבן גמליאל ביבנה , אז החלו לקבוע את לוח השנה על פי חישובים . אבל המסורת של קבלת העדים המעידים על מולד הלבנה - המשיכה להתקיים . כנראה נֹותר נוהג מתן העדות בעיקר כדי להדגיש שארץ ישראל היא הקובעת את קידוש החודש , ולא התפוצות . ג . ענייני כספים - מעמדו החשוב של רבי וקרבתו לשלטון סייעו לו לעסוק בענייני כספים . אמנם גביית מסים לא הייתה בין תפקידי הנשיא אבל מן המקורות עולה שרבי עסק בכך , והחלטותיו היו מקובלות גם על היהודים וגם על הרומאים . רבי תיקן תקנה שקבעה כי תשלום מסים לשלטונות קודם לתשלום חובות אחרים . במקרה אחר פטר את תלמידי החכמים בטבריה מתשלום מס הּכתר שנמסר לשלטון הרומי . ּפְ טֹור זה גרם להתמרמרות בקרב יתר תושבי טבריה , כי הם נאלצו לשלם תשלומים גבוהים יותר בגלל הפטור שזכו לו תלמידי החכמים . בנוסף התיר השלטון הרומי לרבי יהודה הנשיא , כמו לנשיאים שקדמו לו , לאסוף תרומות בארץ ישראל ובתפוצות . התרומות מימנו את פעולות הנשיאות בדומה לתרומות שניתנו בעבר לבית המקדש . ד . פסיקת הלכה - רבי יהודה הנשיא עסק בשאלת המשך קיום המצוות התלויות בארץ . קיום שנת השמיטה , ובעיקר האיסור לעּב ֵ ד את האדמות בשנה זאת , הערימו קשיים נוספים על האיכרים היהודים שסבלו מתנאים כלכליים קשים . הפקרת האדמות בשנת השמיטה הכבידה במיוחד על יכולתם לעמוד בתחרות עם הנוכרים . לכן שקל רבי לבטל את שנת השמיטה . אבל בגלל ההתנגדות החריפה ליוזמתו תיקן בהדרגה תקנות שנועדו להקל על קיומה : הוא פטר אזורים בארץ ישראל מחובת השמיטה , התיר לזרוע ירקות לקראת סיום שנת השמיטה , ומאוחר יותר אפילו התיר לזרוע ירקות במהלך שנת השמיטה . בנוסף לכך , פטר רבי אזורים בארץ ישראל מחובת תרומות ומעשרות . ביישובים שרוב
|
|