|
|
صفحة: 105
חכמי אושה מתמודדים עם בעיות השעה המרכז שהתפתח באושה פעל לביסוס לימוד תורה , וקבע תקנות . התקנות שתיקנו חכמי אושה מסייעות להבין את הבעיות שע ִ מן התמודדו היחיד והכלל בעקבות מרד בר כוכבא : א . פדיון שבויים - כתוצאה ממרד בר כוכבא נמכרו יהודים רבים לעבדּות ) עמ' . ) 100 אף על פי שחכמי אושה הכירו בחשיבות פדיון השבויים , הם תיקנו תקנות שאסרו לפדות שבויים במחיר הגבוה מ"מחיר השּוק . " בכך רצו למנוע ניסיונות של השובים להפקיע מחירים . חכמי אושה גם הזהירו מפני ניסיונות של יהודים להבריח שבויים ממקום מאסרם . הם חששו שכתוצאה מכך ייענשו יתר השבויים . עוד תקנה של חכמי אושה בנושא פדיון שבויים קשורה בתופעה שהתגלתה ביהודה - אנשים מכרו ביוזמתם את עצמם או את בניהם לעבדות בגלל מצוקה כלכלית . באמצעות המכירה לעבדות הם ביקשו להתמודד עם בעיותיהם הכלכליות , וקיוו להשתחרר מן העבדות באמצעות פדיון שבויים . כדי למנוע תופעה זו אסרו חכמי אושה לפדות את מי שמכר את עצמו ואת בניו לעבדות . הם התירו לפדות את הבנים מהשבי רק לאחר מות אביהם . ב . בעלּות על אדמות ורכוש - כתוצאה ממרד בר כוכבא נותרו אדמות רבות נטושות ולא מעובדות , עובדה שהחריפה את המצב הכלכלי . גורל בעליהן של אדמות אלה לא נודע - ייתכן שנפלו בשבי או נהרגו במלחמה או ירדו מן הארץ . חכמי אושה קבעו תקנות שנועדו להקל על היורשים לתפוס את האדמות ולעּב ַ דן ְ , עד שישובו בעליהן . במסגרת מדיניות הע ֲ נישה שנקטו , הפקיעו הרומאים אדמות שהיו שייכות ליהודים . על פי ההלכה היהודית נאסר על יהודים לרכוש אדמות מופקעות ללא הסכמת בעליהן הראשונים . אולם חכמים העזו לשנות ולקבוע תקנות חדשות שהקלו על רכישת האדמות שהופקעו . חכמים התירו לרכוש את האדמות מן המפקיעים - הרומאים - אף על פי שלא היו בעליהן הראשונים , ואף על פי שבעלי האדמות היו יהודים . ההלכה קבעה כי לבעליה היהודים של האדמה המופקעת יש זכות לרכוש אותה מחדש , ורק אם התקשה בעל הקרקע לרכוש את האדמה - רשאי כל יהודי אחר לקנותה . מאוחר יותר נקבע כי זכות הבעלים לרכוש את האדמה שמורה להם רק למשך שנה . בנוסף נקבע , כי הרוכש אדמה ממפקיע חייב לשלם לבעליה הראשונים רבע משֹוו ְ ייה . חכמי אושה אף אסרו למכור ולהשכיר לנוכרים בארץ ישראל בתים , אדמות , עבדים ובהמות עבודה . תקנות אלה נועדו להגן על אופייה היהודי של ארץ ישראל - כלומר , להבטיח שאדמות ארץ ישראל יהיו בבעלות יהודית ולמנוע את העברתן לנוכרים . ג . קיום " מצוות התלויות בארץ" - בתקופת הבית השני היה נהוג לקיים מצוות המכונות " מצוות התלויות בארץ , " ובכללן שמיטת קרקעות והפרשת תרומות ומעשרות . יהודים הקפידו לקיים את המצוות הללו גם בדור יבנה , אך בעת גזרות הש ְ מד שלאחר מרד בר כוכבא נאסר על היהודים לקיימן . על פי ההלכה בשנת שמיטה היבולים הם הפקר , אך חכמי אושה הקלו עם אנשים שאספו באותה שנה יבולים משדותיהם , והתירו את המעשה . חכמי אושה נהגו כך בגלל המצוקה הכלכלית שהיהודים היו שרויים בה , ובגלל המסים הכבדים שהוטלו עליהם . לעומת זאת החמירו חכמי אושה עם אנשים שסחרו ביבולים אלה וקבעו כי הם פסולים לעדּות . בתקנה אחרת שינו חכמי אושה את ההלכה שקבעה כי יש להפריש תרומות ומעשרות של יבולים מכל שדה בנפרד . הלכה זאת נקבעה כדי למנוע הפרשה של היבולים הגרועים . חכמי אושה התירו לערבב יבולים מכמה שדות כמו יבולי ׂש ְ דה תבואה ויבּולי ׂש ְ דה קטניֹות . באמצעות התקנות של קיום המצוות התלויות בארץ ביקשו חכמי אושה לסייע ליישוב להתמודד עם הבעיות הכלכליות שהעיקו עליו , ובכך למנוע ירידה מארץ ישראל . לכן גם תקנות אלה נועדו להגן על מאפייניה היהודיים של ארץ ישראל . ד . בלימת הירידה מארץ ישראל - כתוצאה ממרד בר כוכבא גברה הירידה מן הארץ בעיקר לבבל , שם התפתח מרכז יהודי שלא היה נתון למרותו של השלטון הרומי . חכמי אושה התבטאו נגד הירידה מארץ ישראל . רבי שמעון בר יוחאי תקף את מי שיצאו מארץ ישראל מסיבות כלכליות וקבע , כי כל עוד אדם יכול לקנות את מזונותיו - אסור לו לצאת מגבולות ארץ ישראל גם
|
|