|
|
صفحة: 92
רבן יוחנן בן זכאי מקים את המרכז ביבנה - משמעות המפעל מפעל זה [ ... ] בדין הוא , שנראהו ּכמ ַ צ ָ ע ויסֹוד למרכז ההנהגה של האומה , שנתפתח לאחר כך . וכשאנו מעלים על הדעת את הנסיבות הקשות , הן מבחוץ , מצד המלכּות , והן מבפנים - המבוכה , הפירודים החברתיים , התנאים הכלכליים הקשים - שבהם היה צריך רבן יוחנן לפעול , הרי זכותו שלו - כראשון לבוני האומה מלאחר חורבנה - לעולם עומדת . יסֹוד בית המדרש ביבנה מכּוון היה לשמירת התורה - הבסיס לעולם חייו הרוחניים-הדתיים של העם , ּוכמ ְ ַ צ ָ ע למבנהו החברתיהלאומי שעתיד היה להתחדש ולהתכונן ) ולהיבנות ( בימים הבאים . באותה שעה קשה , כשסכנה חמורה הייתה צפויה לאומה ושקיעת ייאוש רוחנית , הרי ודאי מעשה ראשון של הצלה היה : החזרת התורה ליושנה , בחינת קשירת חוט החיים של העם שניתק ) או שעמד להינתק ( והמשכת אריגתו . ) ג' אלון , תולדות היהודים בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד , חלק ב , ' עמ' ) . 65 1 אילו תא ָ ִרים מעניק ג' אלון ליוחנן בן זכאי ולמ ִ פעלו על מנת להבהיר את גודל עשייתו ? 2 ג' אלון מציג את ההישגים של רבן יוחנן בן זכאי על רקע קשיי התקופה שבה פעל ובהתייחס לעתיד האומה . מהי עמדתו ? 3 מה חשיבות מפעלו של רבן יוחנן בן זכאי בעיניכם ? נמקו . רבן גמליאל מחזק את המרכז ביבנה בתקופה שבה רבן גמליאל עמד בראש המרכז ביבנה 115-80 ( לסה"נ בערך ( הגיע המרכז לשיא כוחו ולשיא השפעתו . רבן גמליאל החזיק בתואר נשיא וייסד שושלת שהחזיקה במׂשרת הנשיא עד ביטול הנשיאות במאה ה5- לסה"נ . גם חכמים , גם הציבור הרחב וגם השלטון הרומי הכירו במנהיגותו של רבן גמליאל . הוא ביקר כמה פעמים ברומא כנציג רשמי של היהודים וקשר קשרים עם השלטון הרומי ונציגיו . רבן גמליאל ראה עצמו מנהיג של העם כולו וביטא זאת בביקוריו בקהילות היהודים בתפוצות . במסעות אלה נלוו אליו חכמים - רבי אליעזר בן ה ֹ ְרקנֹוס , רבי אלעזר בן ע ֲ זְריה , רבי יהושע , ורבי עקיבא . רבן גמליאל אף שלח לתפוצות חכמים כמו רבי עקיבא , רבי ישמעאל ורבי יהושע , כדי שי ֹ ורּו הלכה , יפקחו על סדרי הקהילות ומוסדותיהן , ישתתפו במינוי ראשי קהילות או בהדחתם , ויביאו את התרומות שנאספו למרכז ביבנה . יהודים מן התפוצות שלחו שאלות אל חכמי יבנה , ולעתים אף הגיעו ליבנה כדי להציג שאלות בעצמם . רבן גמליאל נהג לבקר עם חכמים ביישובים בארץ ישראל ולהורות שם הלכה . למשל , הם ביקרו באשקלון , בלוד , ביריחו , בטבריה ובעכו . כך חיזק רבן גמליאל את הקשר בין חכמי יבנה לבין הציבור היהודי , שהכיר בהנהגתו . זאת בשונה מרבן יוחנן בן זכאי שנאלץ להתמודד עם מי שהתנגדו להנהגתו . רבן גמליאל המשיך לפעול על פי העקרונות שקבע רבן יוחנן בן זכאי . הוא קבע דפוסים חדשים לפולחן הדתי הנהוגים גם בימינו : א . החגים - לחג הפסח ציביון לאומי , כי הוא מציין את חירותה של האומה ואת גיבושה . לפני חורבן בית המקדש - כל משפחה נהגה להקריב את קורבן הפסח במקדש ואחר כך נערכה סעודה משפחתית שאכלו בה את קורבן הפסח , מצֹות ואולי גם מרור - ירקות שנאכלו עם הקורבן . לאחר החורבן , כאשר התבטל קורבן הפסח , קבעו חכמים ביבנה שאכילת מצה ומרור בסעודת הפסח היא חלק מרכזי ממצוות החג והמסובים מברכים על אכילתם . לתקנה זאת נוספה קריאת ההגדה של פסח , שחיבורה מיוחס לרבן גמליאל ולחכמים מתקופתו . ההגדה כוללת את סיפור יציאת מצרים כפי שהוא מופיע בתורה ) דברים כו , ) ומדרשים על פסוקים אלה . היא מציגה תכנים לאומיים שעיקרם גיבוש העם ושאיפתו לחירות . גם מנהגי יום הכיפורים השתנו לאחר החורבן . לפני החורבן - עיקר יום הכיפורים היה הקרבת קורבנות במקדש על ידי הכוהן הגדול כדי לכפר על החטאים . לאחר החורבן - קבעו חכמי יבנה כי עיקרו של יום הכיפורים יהיה תפילה ובקשת כפרה באמצעות חזרה בתשובה של כל פרט ופרט . ב . ימי הצום - כדי לש ַ מר את זכר המקדש ולהדגיש את כובד האסון הלאומי , חזרו חכמים והנהיגו את ארבעת ימי הצום : י"ז בתמוז , ט' באב , ג' בתשרי ו-י' בטבת . צומות אלה היו נהוגים כבר לאחר חורבן הבית הראשון והם התבטלו במהלך ימי הבית השני , פרט לצום ט' באב . ט' באב נהפך ליום אבל על חורבן הבית הראשון ארבעת ימי הצום - ארבעת הצומות הקשורים באירועים בעלי משמעות לאומית , והונהגו לאחר חורבן הבית הראשון . ימי הצום חלו על פי ספירת החודשים המקובלת במקרא : בחודש הרביעי - י"ז בתמוז , היום שבו הובקעה חומת ירושלים בתקופת הבית השני ) בחורבן הבית הראשון הובקעה החומה ב-ט' בתמוז ;) בחודש החמישי - ט' באב , היום שבו חרב בית המקדש הראשון בשנת 586 לפסה"נ ובית המקדש השני בשנת 70 לסה"נ ; בחודש השביעי - ג' בתשרי , היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם , ובחודש העשירי - י' בטבת , היום שבו החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על ירושלים בשנת 588 לפסה"נ .
|
|