|
|
صفحة: 88
הפגיעה הייתה גדולה במיוחד באזור יהודה - בירושלים ובאזורים הסמוכים לה . יבולים הושחתו ועצים רבים נכרתו גם על ידי חיילים רומים וגם על ידי המורדים . לאחר המרד הנהיגו הרומאים מדיניות של הפקעת אדמות - הם הפקיעו אדמות מבעלּות היהודים . קשה לדעת מן המקורות מה היה היקף התופעה ומה הייתה מידת השפעתה . יש חוקרים הטוענים כי הופקעו רק אדמות של מורדים שנהרגו במלחמה או נלקחו בשבי , ויש חוקרים הטוענים כי הופקעו אדמות בכל שטחי הפרובינקיה יהודה כאמצעי ענישה קולקטיבי - ענישה המוטלת על כל הציבור ללא אבחנה . חלק מן האדמות המופקעות נמסרו לנוכרים , וחלק מהן הועברו ישירות לבעלותו של הקיסר . כתוצאה מן ההפקעות נושלו איכרים מאדמותיהם , חלקם נהפכו לאריסים ) עמ' ) 7 ונאלצו לחכור את אדמותיהם מידי בעליהן הנוכרים . יחד עם זה יהודים עדיין החזיקו במרבית האדמות . המסים שהטיל השלטון הרומי על היהודים היו כבדים . הם נאלצו לשלם דמי אריסּות ביבולים או בכספים , הוטל עליהם מס קרקע כבד והם חויבו לשלם מס ג ּ ולגֹולת . נוספו לכך עבודות כפייה שהטיל השלטון כמו תיקון דרכים או סלילתן . את עבודות הכפייה ביצעו האנשים עצמם או לחילופין בהמות עבודה שהוחרמו לתקופה מסוימת או לצמיתות . המס המשפיל ביותר היה מס ׁש ְ תי הדַרכמֹות , ש ּ ּונה המס היהודי . מס זה הוטל כעונש על כל היהודים שחיו בכל שטחי האימפריה הרומית . מס שתי הדַרכמֹות נועד לאחזקת מקדש י ּ ּפ ִ יטר , ראש האלים ברומא . לגביית המס הוקם ברומא משרד מיוחד ומונה מפקח מיוחד , ואף נקבעה קופה מיוחדת לריכוז הכספים שנגבו . מס שתי הדרכמות החליף את תרומת מחצית השקל שנהגו היהודים להעלות לבית המקדש עד החורבן , אך הוא היה גבוה ממנה כי חל כמעט על כל אחד ואחד במשפחה . המס נגֹוה ָ גם מתינוקות , מנשים ומקשישים . לטענת ההיסטוריון מ' מור ייתכן כי הטלת המס ביטאה את התפיסה הרומית , שאלוהי הרומאים ניצח את אלוהי ישראל , ולכן המס שנהגו היהודים להעלות לבית המקדש בירושלים יועבר למקדש יופיטר ברומא . מס שתי הדרכמות השפיל את היהודים גם בהיבט הדתי וגם בהיבט הלאומי , וזאת בנוסף לנטל הכלכלי שכרעו תחתיו . המרכז הדתי , המשפטי והמדיני - חֵרב התמורה המכריעה ביותר קשורה בחורבן בית המקדש ובהרס הרב בירושלים . כיבוש ירושלים ושֵרפת בית המקדש גרמו להלם ולאבל כבד בעם . רגשות אלה היו קשים במיוחד בקרב המורדים שהתקבצו בירושלים בעת המרד . המורדים האמינו כי האל יגן על ירושלים ועל בית המקדש ולא יניח להם להיחרב , וכי האויב הרומי י ּ ּכה ויּובס ַ בקָרב על ירושלים . כתוצאה מחורבן המקדש לא היה אפשר עוד לקיים את המצוות הקשורות בו - מׂש ְ רת הכוהן הגדול התבטלה ואתה עבודת הקורבנות ומתן תרומות ומעשרות לכוהנים ו ְ ללו ִ יים . גם העלייה לרגל נפסקה . העם והנהגתו נאלצו להתמודד עם תוצאות המרד , אולם המשימה המרכזית הייתה להתמודד עם אובדן המקדש ולנטוע בלב האומה את ההכרה כי החורבן הוא מצב זמני , וכי בית המקדש ייבנה מחדש במהרה . עם חורבן בית המקדש הגיעה לקצּה ָ תקופה של כ600- שנה , מאז חנוכת בית המקדש השני בשנת 515 לפסה"נ ועד חורבנו בשנת 70 לסה"נ . המרכז הדתי , המשפטי , המדיני של העם היהודי - חַרב . תרומות ומעשרות - חלק מן היבולים ומן החי שחּויב כל יחיד להפריש . התרומות נמסרו לכוהנים . קיימים כמה סוגי מעשרות כמו מעשר ראשון - עשירית מן היבולים שניתנת ללוויים בשל עבודתם בבית המקדש , ומעשר עני - המיועד לנצרכים . " הבית השרוף" בית מסוף תקופת הבית השני שנחשף ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים . רצפת הבית הייתה מכוסה שכבות אפר , בעקבות השרפה שהחריבה אותו בשנת 70 לסה"נ .
|
|