תגובת יהודי בבל להצהרת כורש

صفحة: 16

היהודים שגלו לבבל לא חששו מסכנת היטמעות בסביבתם . הם התרכזו בכמה יישובים וניהלו את ענייניהם הפנימיים . למרות זאת לעתים הסביבה השפיעה עליהם : היו יהודים שאימצו לעצמם שמות בבליים , והיו כאלה שהחלו להשתמש בשמות החודשים הבבליים , לדוגמה : תשרי , חשוון - במקום שמות החודשים המקובלים במקרא : החודש הראשון ) ניסן , ) החודש השביעי ) תשרי . ) בצד היקלטותם בבבל , המשיכו הגולים להתאבל על חורבן המקדש . הם ראו בחורבן המקדש ובגלות עונש על חטאיהם , וכדי לכפר עליהם חדלו רבים מהם לעבוד אלילים ואמונתם באלוהי ישראל התחזקה . הצהרת כורש עוררה בקרב חלק מן הגולים היסוסים וספקות שהשפיעו על התמעטות העלייה מבבל לארץ ישראל . היו גולים שחששו מקשיי הדרך ומהקושי לעזוב את בבל . בבל הייתה עשירה מיהודה והגולים נהנו שם משגשוג כלכלי . היו גולים שהתלבטו בשאלה , האמנם הגיע קץ גלות בבל שירמיהו ניבא כי תימשך 70 שנה !? לעומת המתלבטים , היו בקרב הגולים יהודים שבחרו להיענות להצהרה לעלות לארץ ישראל ולחדש את עבודת הקורבנות בירושלים . העולים נוטים לחזור ליישוביהם המקורות ההיסטוריים אינם מציינים באופן ברור את האזורים שהתיישבו בהם ׁשב ָ ֵ י ציון . לכן עולות שאלות רבות : היכן התיישבו שבי ציון ? האם חזרו ליישובים שחיו בהם לפני הגלות ? האם היישובים האלה נותרו ריקים בשנות גלותם ? האם בזמן הגלות התיישבו בהם מתיישבים אחרים ? על פי עדויות ארכאולוגיות , מאז הגלות לבבל החלק המרכזי של יהודה נותר ברובו ריק מיישובים . החוקרים מניחים כי העולים לארץ ישראל השתדלו לחזור ולהתיישב במקומות שמהם גלו - רובם באזור הרי יהודה ובנימין ומיעוטם בשפלת החוף . בשלטון פרס הייתה ארץ ישראל חלק מנציבות עבר ֵ הנהר - אזור שהשתרע ממערב לנהר פרת , בין בבל למצרים . האזור שבו התיישבו העולים היה ידוע בשם " ּפחו ַ ַ ות יהודה , " וגם " יהּוד ְ מדינתא" ) עזרא ה - ) 8 שתרגומו בעברית : " יהודה המדינה" ) מפה , 2 עמ' . ) 17 ממצאים ארכאולוגיים , כמו ּ בולֹות וטביעות של חותמות , הביאו את החוקרים למסקנה כי יהודה הייתה ּפחו ַ ָ וה עצמאית במשך כל תקופת השלטון הפרסי . העולים מגדירים את זהותם היהודית הצהרת כורש לא הגדירה במפורש מי רשאי לעלות לארץ ישראל ולבנות בה את המקדש . בהתייחס למועמדים לעלייה נכתב בהצהרה : " מי בכם מכל עמו . " נוסח זה עורר מחלוקת בין העולים מבבל לבין היהודים שנותרו ביהודה לגבי השאלה , מה קובע את השייכות לעם היהודי . במחלוקת זו הסתמנו שתי גישות מרכזיות : התושבים שנותרו ביהודה בזמן גלות בבל סברו כי השייכות לעם היהודי נקבעת על פי שני מרכיבים : המוצא - מי שנולד להורים יהודיים נחשב יהודי , והטריטוריה - מי שגר ביהודה לפני הגלות נחשב יהודי . לדעתם , העובדה שנשארו ביהודה לאחר חורבן המקדש והגלות - היא ההוכחה שהם חלק מעם ישראל . התושבים שנותרו ביהודה המשיכו לעבוד את אלוהי ישראל אף על פי שבמקביל הם קיימו את הפולחן הדתי של האלילים המקומיים . לעומת זאת , הספרים עזרא ונחמיה מציגים גישה האומרת שרק מי ש ֶ שבּו ָ מן הגולה נחשבו לעם ישראל . עזרא כינה את השבים בשמות שונים : " בני הגולה , " " קהל הגולה , " " הגולה , " " העם . " בעיניו רק הם היו " זרע הקודש , " כלומר , מקודשים בקדושה העוברת מדור לדור . ּפחו ַ ָ וה - יחידה מנהלית באימפריה הפרסית , שבראשה עמד ּפחה ֶ . הפחווה חולקה למחוזות מׁשנה ְ . כל מחוז כזה נקרא ּפלך ֶ . בולות - ביחיד : ּ ּולה . פיסת חומר ששימשה לסגירת מסמכים . בתחילה קופלו המסמכים ונקשרו בחוט . את קצה החוט הדביקו בחומר ולעתים הטביעו על החומר חותם . כל זאת כדי שהמסמך לא ייפתח ללא רשות , ולא יוכנסו בו שינויים . חותמות - ביחיד : חֹותם . שימש לציון שמו של בעל הרכוש או בעל התעודה , לדוגמה : מכתבים , חוזים ומסמכים אחרים . החותם הוטבע על גבי ידיות של קנקנים או על גבי חבילות של סחורות וכן על גבי מכתבים וחוזים . בדרך כלל החותם היה מחובר לטבעת ולעתים היה קשור לחוט או שרשרת שנתלו על הצוואר . טביעת חותם יהוד , המאה ה5- לפסה"נ בשורה הראשונה של החותם מופיע השם [" י [ הוד" בכתיב מלא . טביעות חותם דומות הוטבעו על ידיות ועל קנקנים מחומר . החותם נמצא ברמת רחל .

السابق  |  التالي