דיפלומטיה

صفحة: 218

מקורה של המלה דיפלומטיה במלה היונית דיפלומה , שפרושה מסמך מקפל . הדיפלומטיה קובעת נהלים לדיון על נושאים החשובים למדינה ביחסיה עם מדינות אחרות . היא משמשת אמצעי לפתר בעיות בין מדינות לא על ידי מלחמה , שהיא קשה ואכזרית ותובעת קרבנות רבים בחיי אדם , בכסף וברכוש . משליחות למקצוע עוד בשחר ההיסטוריה קימו ראשי המדינות קשרים דיפלומטיים , שהתבטאו בקיום קשרי מסחר ובריתות נגד שליטים אחרים . הסכמים בין מדינות השגו לעתים קרובות באמצעות קשרי נשואין . שלמה המלך , למשל , נשא לאשה את בתו של פרעה מלך מצרים ובתמורה קבל את העיר גזר ומעמדו באזור התחזק . פעילות דיפלומטית נעשתה באמצעות שליחים נאמנים ומהימנים . וכדי שהכל יכירו במעמדו המיחד של השליח , נערכו טקסים חגיגיים בשלביה הראשונים של השליחות . באתונה נבחרו השליחים מבין האזרחים שהתכנסו באספת העם , וברומא היה גוף מיחד של כוהני דת שהפקד על קבלתם של שליחי חוץ . עד למאה ה - 5 1 נהלו שגרירים , שנבחרו במיחד לכל אחת מהמשימות , את כל הקשרים הרשמיים בין המדינות , או שמשו כשליחים שהעבירו מכתבים בין השליטים . החל במאה ה - 16 כוננו המדינות נציגות קבועה בכמה ארצות . כך למשל שגרה ונציה שני סוחרים שיהיו נציגיה הקבועים בלונדון . במאה ה - 9 1 הפכה הדיפלומטיה בצרפת למקצוע ממסד ולחלק קבוע ממנגנון המדינה . בקונגרס וינה שנערך ב - 615 ו והשתתפו בו ארצות שנלחמו קדם לכן זו בזו , החלט על שיטה אחידה למנגנון הדיפלומטי , ונקבעו ארבע דרגות של נציגים דיפלומטים : שגריר וציר האפיפיור , שליח מרוצה , שליח מיחד , ופקיד דיפלומטי הממנה על השגרירות או הצירות . כללים אלה הפכי את הדיפלומטיה למקצוע ולחלק מהשרות הצבורי של כל מדינה . בתקופה ההיא גם נקלעו הדרגות ומסלולי הקדום האישי , המקבלים עד היום בעולם הדיפלומטי . הפעילות הדיפלומטית נעשית על פי נהגים וטקסים חשובים . לדגמה , המפגשים הישירים בין נשיא ארצות - הברית רוזולט , ראש ממשלת אנגליה צ'רצ'יל ומנהיג ברית - המועצות סטלין בתקופת מלחמת העולם השניה הביאו לקבלת החלטות ולשתוף פעלה נגד גרמניה הנאצית ועוזרותיה . מפגש חשוב במיחד למדינת ישראל היה ועידת קמפ דיויד בין נשיא מצרים , סאדאת , ראש ממשלת ישראל , מנחם בגין , ונשיא ארצות - הברית , קרטר . מפגש זה הניב הסכם שלום בין ישראל למצרים . דרכי התקשרת המפתחות בעת החדשה פגעו במעמד העצמאי שהיה לנציג הדיפלומטי בקבלת החלטות . אולם הדיפלומט ממשיך להיות יועץ מקצועי חשוב , וגם אם אינו יכול להחליט בכל התחומים כמו בעבר יש בידו להשפיע על ההחלטות המתקבלות . ב - 1961 קבצו כללי הדיפלומטיה באמנת וינה , שהגדירה את החסיניות הנתנות לדיפלומטים , את הדרכים להעברת שדרים ושקים דיפלומטיים , ואת בניני השגריריות ובתי הסגל . באמנה גם נקבעו כללי הטקס , הנהלים ושיטת הדיפלומטיה . הסגל הדיפלומטי שגריר המשמש ראש משלחת קבועה של ארצו בארץ אחרת , הוא בעל הדרגה הדיפלומטית הגבוהה ביותר . בעבר נהגו למנות שגרירים רק המעצמות הגדולות , או מדינות שבקשו להדגיש במיחד את הקרבה ביניהן . אולם בעשרות השנים האחרונות הלך ורוח נהג זה ומדינות רבות ממנות שגרירים גם בארצות קטנות , שהשפעתן בעולם אינה רבה . תפקידיו העקריים של השגריר לטפח יחסים טובים בין שתי המדינות , ליצג את הצרכים והיעדים של מדינתו , לשמר על הזכיות של מדינתו ואזרחיה ולהגן עליהם במסגרת היחסים בין שתי המדינות . כמו כן עליו לדוח באפן שוטף על החברה , המדיניות החיצונית והפנימית , הכלכלה , הצבא והתרבות של המדינה המארחת ולפתח שתוף פעלה כלכלי , מסחרי ותרבותי בין שתי המדינות . בדרך כלל השגריר עומד בקשר עם ראש המדינה המארחת , שרים ואישי צבור אחרים , ממנה על תפעולה המסדר של השגרירות ואחראי לכל הנעשה בה . מנויו של ציר - הדרגה השניה בסלם הדיפלומטי כראש קבועים , רבה באמצעות משא ומתן בעל - פה ובכתב . בימי הבינים ועד למחצית המאה ה - 17 היתה הלטינית השפה הנהוגה במשא ומתן בין מדינות . ממחצית המאה ה - 17 ועד ראשית המאה ה - 20 שמשה הצרפתית כשפת הקשר , וכיום משמשות האנגלית והצרפתית כשפות דיפלומטיות רשמיות . במאה ה - 20 ירדה הדיפלומטיה מהמעמד שהיה לה קדם לכן , שכן ראשי המדינות מקימים ביניהם ועידות פסגה ומפגשים , וכן מתקימים מפגשים ישירים בין שרי החוץ . מפגשים ישירים בין ראשי מדינות ושרי חוץ הביאו לכמה השגים דיפלומטיים כדי לצאת מהבידוד המדיני שלה באסיה טרחה ישראל על קשרי החוץ שלה . בתמונה - שר החוץ של ישראל אבא אבן , דיפלומט מנוסה ומוכשר , מתקבל בברכה ב - 1967 על ידי המלך והמלכה של תאילנד .

السابق  |  التالي