גולדינג, ויליאם

صفحة: 43

כמו כן הוא כתב את " פינצ'ר מרטין " ( 1956 ) , " פרפר הנחשת " ( מחזה , 1958 ) , " הצריח " ( 1964 ) , " אנשי הניר " ( 1980 ) ועוד . דרמה מדע בדיוני מיתולוגיה משל ואלגוריה נובל , פרס קומדיה גולדפדן , אברהם מחזאי , סופר ומשורר יהודי , שכתב ביידיש בעקר קומדיות , אופרות ודרמות מלאות רגש . גולדפדן נחשב לאבי התאטרון היהודי בכלל והיידי בפרט . חי בשנים 1840 - 1908 . אברהם גולדפדן החל את דרכו כמורה וכעתונאי בקהלות היהודיות ברוסיה , ארץ הלדתו . הוא פרסם מספר רב של ספורים ושירים , ואף יסד בגליציה שני שבועונים ביידיש . ב - 1877 עבר גולדפדן לרומניה והקים בעיר יאסי תאטרון יהודי מקצועי . זה היה מעשה יוצא דפן , שכן הצגות תאטרון לא היו מקבלות בחברה היהודית . הוא כתב ללהקתו מחזות , בעקר קומדיות , מלודרמות ואופרות . להקתו נחלה הצלחה רבה , והוא סבב עמה ברחבי אירופה . בעקבות הצלחתו , החלו לפרח תאטרונים יידיים במרבית הקהלות היהודיות במזרח אירופה , ופעלתם נמשכה עד לשואה . ב - 1903 , אחרי סדרה של פרעות ביהודי מזרח אירופה , הגר גולדפדן לארצות - הברית . הוא הביא עמו לעולם החדש את התאטרון היידי , שזכה להצלחה גם שם במשך שנים רבות . גולדפדן כתב כחמשים מחזות ביידיש , ביניהם כשלושים אופרות , ומחזה אחד בלבד בעברית - " דוד במלחמה " . כן חבר פזמונים שנפוצו כשירי עם . כמה ממחזותיו תרגמו לעברית והצגו גם בארץ , ביניהם האופרה " שולמית " , שכתב על פי " שיר השירים " התנכ"י , " המכשפה"ו " שני קוני למל " , שאף הסרט . דרמה קומדיה תאטרון עברי וישראלי גולה ותפוצה בתולדות עם ישראל מצינת המלה גולה את כל הארצות שבהן יושבים יהודים מחוץ לארץ " ישראל . ארצות אלה נקראות גם תפוצה , משום שאליהן נפוצו היהודים לאחר חרבן בית * המקדש , עקב הגליות , גרושים , הגירות ונדידות . הגלית עם מארצו נתפסת במקרא כענש חמור ביותר . כאשר עם ישראל חוטא מאים עליו ה': " והפיצך ה'בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ... ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה'לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש " ( דברים כח סד - סה ) . אחר כך , כאשר הגלות הפכה עבדה קימת וכואבת בחיי היהודים , התפתחו תפיסות שונות כלפיה . אחת מהן טוענת , כי בזמן שעם ישראל אינו נמצא בארצו , גם השכינה בגלות . כלומר , האל נמצא בגלות יחד עם עמו . על פי רעיון אחר , פזר עם ישראל בין הגויים בכונה תחלה כדי למלא תפקיד מסים בעולם . ויש אף החושבים שהגולה היטיבה עם היהודים , שהגיעו בה להשגים גבוהים ולמצוי היכלת , ולכן אינם צריכים להיות עם ככל העמים . במשך שנות הגלות הארכות לא הפסיק עם ישראל להתגעגע , ליחל , לחלם ולצפות שישוב לארצו . בני העם שמרו על ארח חיים שונה מזה שהיה נהוג בסביבתם והתפללו מדי יום ביומו כי ישובו לירושלים . הם הטלטלו בין תקוה ליאוש , אך התחזקו בהבטחה שהבטיח האלוהים כי יחזיר אותם לארצם , כאשר יתקנו את דרכיהם : " ושב ה'אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה'אלוהיך שמה ... והביאך ה'אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך " ( דברים ל ג - ה ) . הבטחה זו עוררה מדי פעם תחושות שהגאלה כבר קרובה , והצמיחה חדשות לבקרים " משיחי שקר " , שהפיחו תקות שוא בעם . גליות מצרים , אשור ובבל שלוש הגליות המרכזיות , שקבעו את גורל עם ישראל , התרחשו בתקופת המקרא . הגליה של עם שנכבש במלחמה היתה באותם הימים מעשה שכיח ומקבל . הראשונה בגליות ישראל היא גלות מצרים . בגלות זו לא גרשו בני יעקב ומשפחותיהם למצרים אלא ירדו אליה מרצונם , עקב הרעב ששרר אז בארץ . בכל זאת היא נחשבת לגלות , משום שבני ישראל חיו בארץ זרה וסבלו משעבוד ומרדיפות בגלל היותם זרים . בעקבות הגלות הזאת קבלו עליהם שבטי ישראל את על התורה ואף הפכו לעם . לגלות בבל , הגלות הממשכת שהחלה לאחר חרבן הבית הראשון , קדמו שתי גליות . בשנת 733 לפני הספירה הגלה תגלת פלאסר מלך אשור את השבטים שישבו בצפון הארץ כרזת פרסומת ל'שולמית'- המוכרת מבין כשלושים האופרות שחיבר אברהם גולדפדן , רובן על נושאים היסטוריים . המחזה תורגם לשפות אחדות והועלה גם על בימת תיאטרון - אוהל " בארץ .

السابق  |  التالي