טפיל

صفحة: 198

וקרחונים , עדין נחשב למבצע קשה ונועז ביותר . לאחר שהגיעו אל רב הפסגות באלפים , פנו מטפסי ההרים אל הרי הפירנאים , הרי הקוקז והאלפים הדרומיים של ניו - זילנד , ואל הפסגות הגבוהות באפריקה התיכונה , באנדים וברכסי אמריקה הצפונית . כבוש האורסט - ההר הגבוה בעולם יותר מכל הוו רכסי ההרים מרהיבי העין שבהרי פמיר ובהימליה , בדרומה של אסיה , אתגר למטפסי ההרים . הנסיונות הראשונים שנעשו בשטח זה נכשלו בשל גבהן הרב של הפסגות והקשיים המדיניים והפיסיים שבאזור . ההר הגבוה בעולם , אורסט , שגבהו 8,848 מטר היה האבן השואבת והאתגר המרכזי של המטפסים . בשנים 1921 - 1953 יצאו לא פחות מאחת - עשרה משלחות גדולות לאורסט . המטפסים התקשו להגיע אפלו לבסיסו של ההר הענקי . ההעפלה בגבהים האלה אף תבעה תכנון מקדם ומפרט , כי אפשר לטפס שם על ההרים רק כששה שבועות בעונת האביב . בשנת 1924 , לאחר שנים של הכנות וסיור בסביבה , הגיעה קבוצה של מעפילים אנגלים לגבה 8,535 מטר בהר אורסט . שנים מהם , ג'ורג'מלורי ואנדרו אירוין , נראו בפעם האחרונה כשהם מטפסים בגבה קרוב ל - 8,600 מטר . הם לא חזרו מדרכם ועל כן אין יודעים אם הגיעו לפסגת ההר . אחר כך נסו את מזלן משלחות נוספות , בריטיות , שויציות , גרמניות וצרפתיות . ב - 29 במאי 1953 הגיעו אל פסגת האורסט אדמונד הילרי הניו - זילנדי וטנזינג נורקי , מורה דרך משבט שרפה בנפל . במאי 1975 הצליחה אשה יפנית , שעמדה בראש משלחת העפלה של נשים יפניות , בעזרת מורה דרך שרפי , להגיע לפסגת האורסט . הם הצליחו לא רק בזכות חסן גופם אלא גם הודות לציוד המצין , לשמוש החסכוני בחמצן , למזג האויר הטוב ולארגון המצין של המשלחת . אל פסגתו של הר גודוין אוסטן ( שנקרא גם הר ק . 2 ; ברכס קרקורום ) , שהיא השניה בגבהה בעולם - 8,611 מטר - הגיעה משלחת איטלקית בראשות ארדיטו דסיו ב - 31 ביולי 1954 . אולם כמה פסגות גבוהות , שקשה להעפיל אליהן , עודן מצפות לכבושן . טפוס הרים וגלישת צוקים כתחביב כיום הפך טפוס ההרים לתחביב המושך גברים ונשים חובבי טבע , שאינם נרתעים מאתגרים . שלוש דרכי הטפוס העקריות הן : טפוס בהליכה על שביל - סוג ההעפלה שאינו מצריך מימניות מיחדות ; טפוס על קרח - טפוס על הרים שפסגותיהם מכסות שלג . טפוס זה דורש שמוש ביתדות ובחבלים ; טפוס צוקים - טפוס בעזרת חבלים , אך עקר הטפוס נעשה בעזרת הידים והרגלים הנאחזות בגמחות אשר בסלעים . הציוד לטפוס הרים השתכלל מאוד וכולל בגדים נוחים וקלים המגנים מפני הקר , תרמילים , שקי שנה , כלי בשול ומזון קלים ונוחים לנשיאה . רב המטפסים מתארגנים בקבוצות ומתאמנים זמן רב לפני הטפוס על הרים וצוקים קשים לטפוס . הגלישה מצוקים ( סנפלינג ) היא שיטה לירידה מהרים גבוהים ולתוך קניונים בעזרת חבלים . בישראל גולשים החובבים בגולן ובמדבר יהודה . אורסט אלפים הימליה למחנאות טפיל צמח או בעל - חיים החי על גופו או בתוך גופו של צמח או בעל - חיים אחר , ולוקח ממנו את המזון , המים ושאר חמרי הגדול הדרושים לו . הצמחים ובעלי - החיים המקימים את הטפילים ( פרזיטים ) נקראים " מאכסנים " או " פנדקאים". רבים מן הטפילים גורמים רק נזק מועט לפנדקאים , אולם יש טפילים הפוגעים קשה במארחיהם ואפלו קוטלים אותם . מאחר שמזונם מצוי , ואין הם צריכים לטרח הרבה כדי להשיגו , התנונו אצל רב הטפילים איברים המיעדים להשגת מזון . אולם הם פתחו כל מיני חלקי גוף , כגון ככל שההר תלול וחלק וקשה לטיפוס , כך גדל האתגר לכובשו . טיפוס הרים הוא עיסוק מסוכן הדורש מיומנות , ריכוז וזהירות . בתמונה - מטפס הרים נעזר בציוד מיוחד כדי לרדת ממתלול מכוסה קרח , הציוד הרב שמטפסי ההרים נאלצים לשאת על גבם מקשה עליהם . על כך נוספים הקור העז , דלילות האוויר בפסגות הגבוהות וקשיי הדרך . בתמונה - מטפסי הרים מעפילים על הר גבוה בבוליביה ,

السابق  |  التالي