|
|
صفحة: 138
בשנת 1935 . בסביבות טהרן בתי - חרשת המיצרים סיגריות , זכוכית , בירה , מלט , סבון , מוצרי מתכת ונשק . העיר היא גם מרכז של מלאכת מחשבת , ובעקר שטיחים וכלי - מתכת . אירגון ט"ו באב חג הטבע והאהבה . זהו יום התחלת הבציר , שבו נהגו הגברים הצעירים לבחר להם בנות זוג . ביום הזה גם ארעו כמה ארועים משמחים לעם ישראל . בימי הבית השני היה נהוג לערך ביום ט"ו באב חגיגה עממית , שעקרה יציאה לטבע ומתן הזדמנות לצעירים רוקים להכיר ולמצא להם בנות זוג לנשואין . כך מתארת המשנה את המארע : " לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים , שלא לביש את מי שאין לו ... וחולות [ מחוללות - בכרמים . ומה היו אומרות ? בחור , שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך"( תענית ד ח ) . לפי המסרת היהודית , ביום ט"ו באב פסקו בני ישראל למות במדבר לאחר שאלוהים גזר מות על כל דור המדבר , הם יוצאי מצרים ; ביום הזה התר לבני ממלכת ישראל לעלות לרגל לירושלים ; גופותיהם של הרוגי ביתר - שהרומאים אסרו לקבר אותם - נמצאו לפי האגדה שלמות והובאו לקבורה . בט"ו באב גם התר לשבטי ישראל להנשא זה לזה בלי לחשש שהנחלה שלהם תעבר משבט לשבט . הקשר של החג לטבע נכר בכמה אפנים : זהו יום תחלת הבציר בכרמים , הנחשב גם ליום שבו השמש מגיעה לשיא עצמתה . מיום זה ועד לט"ו בשבט הולך ופוחת חמה של השמש . לכן הפסיקו לכרת עצים לאש המזבח שבבית - המקדש בט"ו באב , משום שחששו שהעצים לא יתיבשו מספיק ולא יהיו טובים לבערה . בארצות הגולה פסקו מנהגי החג הקשורים לטבע , ונשמר רק מקומו של היום כיום טוב , שבו אין מספידים או צמים ואין אומרים את תפלת ה " תחנון". בישראל מנסים בשנים האחרונות להחזיר את מנהג היציאה לטבע ולחגג בשירה וברקודים . בצמח שליד הכנרת נערך פסטיבל רוק עברי ביום ט"ו באב , הנקרא " חג האהבה". שבועות תקופת בית שני ט"ו בשבט חג טבע יהודי הנחג ביום ט"ו בשבט . שמו של החג גם " חמשה - עשר בשבט " ובקצור " חמשה - עשר", או " ראש השנה לאילנות". בגולה נהגו לחג אותו באכילת פרות שארץ - ישראל השתבחה בהם , ומנהג זה השתרש גם בישראל . מבחינה דתית ט"ו בשבט הוא " ראש השנה לאילן " ולפיו מפרישים את המעשרות מפרות האילן , כדעת בית הלל במשנה ( ראש השנה , פרק א משנה א ) . בספרות התלמודית אין זכר למנהגי חג בט"ו בשבט . אולם האסור על תענית והספד ביום זה מצביע על כך שנחשב למעין יום טוב . מנהג אכילת הפרות היבשים בט"ו בשבט בארץ - ישראל החל רק במאה ה - 16 . המקבלים בצפת היו עורכים " סדר ט"ו בשבט", שבו היו שותים ארבע כוסות - שתים של יין לבן ושתים של יין אדם - אוכלים מפרות הארץ וקוראים פסוקים מיחדים מן התורה , התלמוד וספר " הזהר", ואומרים תפלה מיחדת לאילנות . לכל המנהגים האלה היתה משמעות סמלית הקשורה לתורת הקבלה ולגאלת הארץ . המנהג לאכל פרות יבשים בחג התקבל בעדות אשכנז , והוא נפוץ בעקר בעדות המזרח . בכמה עדות , למשל בקרב יהודי כורדיסטן ופרס , היה מנהג של " משלוח מנות של פרות " ביום זה . ט"ו בשבט בימינו כאשר החלו היהודים לשוב למולדתם , חדש ט"ו בשבט כחג חקלאי . הקשר המחדש עם אדמת ארץ - ישראל והשאיפה להפך אותה לארץ פורחת , הביאה את החלוצים להעניק לט"ו בשבט את האפי המכר לנו כיום כחג נטיעות . טקס הנטיעות הראשון התקים בשנת 1885 במושבה יסוד המעלה . ב - 1908 קבעה הסתדרות המורים , כי ביום החג יצאו ילדי ישראל לטעת עצים ברחבי הארץ . מאז נוהגים ילדים לצאת ביום הזה לנטע עצים . בשנים האחרונות מתקימות פחות נטיעות , אך נוסף ממד חדש לחג - שמירה על הטבע . פעיליות של הסברה והדרכה על ידי " החברה להגנת הטבע", נקוי שמורות טבע וחופי רחצה ויציאה לטיולי טבע נערכים בט"ו בשבט במסגרת בתי - הספר . בימינו התחדש גם המנהג הישן של סדר ט"ו בשבט . שלא כמו בחג הפסח , יכול כל אחד לחבר לעצמו " סדר " משלו הכולל : אכילת פרות הארץ , קריאת פסוקים מן המקורות , שירים וספורים בני זמננו . שער דר - אל - בח - א - מלי בטהרן מעוטר בסגנון מזרחי בעמודים ובאריחי חרסינה כחולים ומצוירים .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|