ט, טית

صفحة: 129

ט , טית האות התשיעית באלף - בית העברי . הערך המספרי שלה - 9 . היא באה בצרוף טו , טז ( 16,15 במקום יה יו , שהן מרכיבים של שם אלוהים ) . כשהאות ט מופיעה לפני מספרים הגדולים מאלף - ערכה 9,000 . אין יודעים את מקור שמה של האות . צורתה בכתב הכנעני והפניקי הקדום היה צלב בתוך עגול . בכתב היוני מופיעה האות כשאחת מצלעות הצלב נשמטה , כך שצורת האות כעגול שבתוכו קו מקצר . האות נהגתה כשהלשון בין השנים . צורת האות ט , כפי שאנו מכירים היום , התקבלה מן הסימן בארמית של עגול החצוי בקו . עם השנים נפתח העגול והקו החוצה נשאר מחבר לפנתו הימנית . בערבית התפתחו שתי אותיות מן הטי"ת הקדומה - האות'טא'והאות'ט'א'- שאין לה מקבילה בעברית והגיתה כדל"ת רפה . ארמית כתב נתב עברי ערבית , לשון וספרות טאבו מלה פולינזית שמשמעותה קרובה למשג חרם בעברית . בחברות השומרות על מנהגים קדומים הכונה היא לחפץ שאסור לגעת בו , ואלו בחברה המערבית הכונה לאסור חברתי בלתי כתוב הפוגע במסכמות החברה . הפולינזים וכן שבטים באמריקה , באפריקה , במרכז אסיה ובהודו נהגו לקדש עצמים מסימים או להכריז עליהם כעל טמאים ומזיקים . אסור היה לנגע בעצמים אלה בשל החשש שיש בהם טמאה או כחות מזיקים בלתי מובנים . כללי טאבו אוסרים לנגע בזרים , בעצמים חדשים , בקברים , בחלקים מגופו של האדם , בעצמים שנועדו רק למלכים , למנהיגים ולכוהנים , בחולים , בקוסמים ועוד . מסמנים את העצמים שהטאבו חל עליהם בדרכים שונות , לפעמים בפסת בד לבנה או בענף בעל עלים יבשים . אסורי טאבו קימים גם ביהדות . התורה מספרת על חפצים , בדרך כלל שלל שנלקח במלחמה , שקדשו לאלוהים ולאיש אסור היה לגעת בהם : " כל חרם קדש קדשים הוא לה'" ( ויקרא כז כט ) או " שקץ תשקצנו ... כי חרם הוא ( דברים ז כו ) . בימינו קבל המנח טאבו משמעות רחבה יותר . בשם טאבו נקראים המעשים והמנהגים הנחשבים בעיני החברה לאסורים בהחלט , משום שלדעתה הם עלולים למוטט את יסודותיה . ישנם מיני טאבו הנהוגים בכלל התרבות האנושית , או רבה הגדול , וישנם המצויים רק בחברה , בתרבות או בדת מסימת . טאבו המקבל על חברות רבות בעולם הוא גלוי עריות , כלומר קיום יחסי מין בין הורים לילדיהם או בין אחים לאחיות . טאבו זה , כמו אחרים , נועד לשמר על שלמות המשפחה והחברה ולהבטיח את המשכה . חרם טאואיזם דת הנפוצה בסין וכמעט לא חרגה מגבולותיה . ראשיתו של הטאואיזם בשיטת מוסר חלונית שהתפתחה במאות ה - 4 - 3 לפני הספירה מתורתו של לאו טסה , שלפי ההשערה היה בן דורו של קונפוציוס . לאו טסה כתב ספר ששמו " הטבע והמדות התרומיות", ובו הלל את הענוה , האדיבות וגמילת טובה תחת רעה . לאו טסה סלד מכל דבר שהיה עשוי להגביל את חפש המחשבה או לכון ולפקח על האמונות הפרטיות של האדם , ולכן גם לא בקש שיוקמו מקדשים או שימנה מעמד של כוהנים שיפיצו את תורתו . מתורה פילוסופית לדת תורה זו היתה מנגדת ביותר לדרך החשיבה של חכמי הדת הקונפוצינית , שיסד הפילוסוף הסיני קונפוציוס . מאמיני קונפוציוס הטיפו לחיים מסדרים שהצדק , פלחן העבר ויחס הכבוד לזקנים , חשובים בהם יותר מגמילת טובה תחת רעה וחרות המחשבה . על כן משכה תורתו של לאו טסה במאתים השנה שלאחר מותו את כל אלה שמאסו בקונפוציניות . קבוצות של בני אדם שהתלהבו מרעיונותיו הפילוסופיים של לאו היו מתכנסות כדי להתעמק בספרו ולעמד על כונותיו . כמה מגדולי תלמידיו הוסיפו על תורתו מחשבות חדשות , מיסטיות יותר מאלה של לאו טסה . לבסוף הצטרפו אליהם כוהנים וקוסמים שהוסיפו אגדות , אמונות תפלות על אלים , אלות ושדים והכריזו על לאו טסה כעל מיסד דתם . כך הפך הטאואיזם , במאה ה - 2 בערך , מפילוסופיה לדת , וצורתו השתנתה . מתורה פילוסופית שמשכה אליה מקדש טאואיסטי . הטאואיזם העממי עסק באלכימיה ובהישארות הנפש , ובכן תרם תרומה חשובה לרפואה ולמדע הסיניים .

السابق  |  التالي