חרוב

صفحة: 103

מכיון שהאדם הפיץ את החרוב אין יודעים בברור מהם תחומי תפוצתו הטבעית ומהם תחומי תפוצתו על ידי האדם . לדעת חוקר מהמאה ה - 19 מוצא החרוב הוא בהרי תימן . החרוב אינו נזכר כלל בתנ"ך , אך בתלמוד ובמשנה מרבים להזכירו ויתכן שהובא לארץ כעץ פרי בתקופה ההלניסטית . עם זאת נמצאו שרידים של חרוב ושל גרגרי אבקה שלו מתקופות פרה - היסטוריות באזור החולה ובכנרת , הסותרים את ההשערה הזאת . העץ ופריו גבהו של עץ חרוב הגדל בתנאים טובים הוא 0 ר - 12 מטרים וקטרו מטר אחד ויותר . גזעו אינו ישר ברבו . החרוב מאריך ימים עד מאתים שנה . צמח לא מרכב מתחיל להניב פרי בשנה הששית , וצמח מרכב - מקדם יותר . ( בהרכבה גורמים לאחוי צמח אחד עם צמח אחר מאותו מין או ממין קרוב שהוא עמיד יותר , או בעל פרות משבחים יותר ) . שרשו של החרוב חזק ומעמק , והודות לו העץ יכול לגדל בין סלעים ובאזורים יבשים . עלעליו מסגלים לשנות את תנוחתם בהתאם לכוון השמש . אכלוסית החרוב מרכבת מעצים שכל פרחיהם זכריים , מעצים שכל פרחיהם נקביים ומעצים הנושאים הן תפרחות זכריות והן תפרחות נקביות . הפריחה מתרחשת בסוף הקיץ ועד אוקטובר . החרוב הוא העץ היחיד בחבל הים תיכוני הפורח בחדשים אלה ( פריחה בסוף הקיץ אפינית לרב הצמחים שמוצאם טרופי ) . ריחם של פרחי הזכר נודף למרחוק ונחשב מטרד לאדם . פריו של החרוב הוא תרמיל מארך , שארכו 10 - 20 סנטימטרים ורחבו 3 - 4 סנטימטרים . הוא ישר או קמור , פחוס בצורת חרב , ומכאן כנראה שמו של העץ . הפרי בשרי וגלדני , עשיר בסכר ובחלבון , ובו תאים ומחצות לרחב , המכילות את גרעיני החרוב - הגרות - 5 - 20 בכל פרי . תועלת החרוב לאדם האדם גדל את החרוב עוד בתקופה קדומה . בימי קדם היה החרוב עץ פרי חשוב . פרותיו שמשו מאכל לעופות , לצאן ולבקר אך נחשבו מאכל נחות לבני אדם . כמו כן עשו מהם דבש ושכר . מעצת החרוב עשו הקדמונים רהיטים ופסלים , וגם השתמשו בעץ להסקה . גרעיני החרוב , הגרות , שמשו לשקילת אבנים יקרות וזהב . כיום אין לחרוב חשיבות כלכלית גדולה כמו בעבר . משתמשים בחרובים בעקר כמזון לבהמות , כתחליף לקמח שעורה , וכתוספת מזון לעופות . עושים מחרובים גם קמח למאכל אדם ומשתמשים בהם בתעשית המזון . יבול החרובים בישראל מגיע לכמה אלפי טונות בשנה . מרבים לגדל חרובים בארצות ים תיכוניות אחרות , בעקר בספרד , באיטליה ובקפריסין . הרכבה צמחים חרוז ומשקל שנים מהמאפינים המסרתיים של השירה , שקבעו במשך תקופות ארכות את המקצב והמצלול שלה . קימים חרוזים מסוגים שונים , שעקרם חזרה על מלים בעלות הברות זהות או דומות . המשקל נקבע על ידי תבניות הקשורות לדרך ההגיה של המלים ולקצב הטבעי של קריאתן . לשון השירה , שלא כלשון הספרת ( הפרוזה ) , היא מצמצמת ומרכזת ביותר , ולכן יש לסדר המלים בה חשיבות יתר . החרוז והמשקל הם שני אמצעים בידי המשורר לארגן את שירו , לקבע את מקצבו וליצר בו אוירה . החרוז נראה לעין ואלו המשקל נשמע לאזן , ושניהם יחד מכתיבים את קצב הקריאה , ומסיעים להדגיש רעיונות או רגשות . שני אמצעים ספרותיים אלה מבססים על עקרון החזרה - חזרה על צלילים מסימים היוצרים קשר בין מלים שונות , בעלות משמעות קרובה או רחוקה . על ידי כך זוכים רעיונות או מלים , בעלי משמעיות קרובות או מנגדות , להדגשה מיחדת . המשקל , בנגוד לחרוז , הוא גורם חיצוני לשיר . הוא מתבסס על תבניות שנקבעו על פי דרך ההגיה . השיר העממי , למשל , הצומח באפן טבעי ולא מתכנן , משחרר מתבניות משקל קבועות ומגבילות . בשירת התנ"ך משלב קצב המלים בקצב הרעיון , ולכן קים בה חפש פיוטי המקנה לה מקצב נמרץ , מיחד במינו ובעל בטוי עז . במשך תקופות ארכות היה החרוז המאפין הבולט ביותר של השירה . ככל שהמשורר הרבה בחרוזים מרכבים ועשירים בצלילים , כך נחשבה שירתו למשבחת יותר . גם בסוגים אחדים של ספרת , כגון המקאמה והמחזה , נעשה שמוש בחרוז . בתקופות הקדומות לא החשיבו הכל את החריזה . בשירה המקראית , ואף בשירת יון ורומא , לא הרבו המשוררים לחרז . רק בימי הבינים החל החרוז לתפס מקום חשוב ומרכזי בשירת אירופה . יש הטוענים כי שירה זו השפעה מהפיוט העברי המחרז שהחל במאה ה - 7 . השירה המודרנית , שבקשה להשתחרר מכבלים מגבילים , התנגדה לדרכי החריזה המסרתיות בסופי השורות או בהתחלתן , אך לא בטלה אותן לחלוטין . בשירה זו מקום החרוז אינו אחיד וקבוע , אלא מופיע במקומות שונים בשורות השיר . חרוזים למיניהם קימות כמה דרכי חריזה הנבדלות זו מזו במקומו של החרוז , במספר הצלילים החוזרים בו , ובתדירות הופעתו ברצף השורות . החרוז מופיע בדרך כלל בסופי השורות או בהתחלתן . חרוז מצלח הוא חרוז עשיר בצלילים , מקורי ובלתי צפוי , כמו חרוזו של נתן אלתרמן " נסקלת"ו " בית כלא", או " קומת חג"ו " נקמתך". חרוז הבנוי מצורות עץ החרוב , הנפוץ בכל ארצות הים התיכון , גדל בארצנו בעיקר בגליל . בימינו איבד החרוב מחשיבותו והוא משמש בעיקר בתערובות של מזון לבהמות .

السابق  |  التالي