חרדים

صفحة: 102

החליטה לקבל את חק " שרות לאמי לבנות". בשנות ה - 50 עד ה - 70 הקשיחו החרדים את עמדותיהם בנושאי דת ומדינה . נבחרי הצבור החרדי ישבו בכנסת באופוזיציה ודאגו בעקר לכספים לרשת החנוך העצמאית שלהם , לשרותי דת , לחקיקה דתית ולנושאים קהלתיים שונים . לאחר עליתן של מפלגות הימין לשלטון ב - 1977 , חל מהפך גם בעמדות הצבור החרדי . מפלגותיו הצטרפו לקואליציות הימין , ונציגיו קבלו תפקידים בממשלה ובגופים צבוריים אחרים . " מועצת גדולי התורה " והצבור החרדי מתנו מאוד את עמדותיהם ביחס לציונות ולמדינה הלאמית היהודית , ובשנות ה - 80 וה - 90 החלו להיות מערבים גם בנושאים מדיניים - בטחוניים . בדצמבר 1998 קבעו שופטי בג"ץ , כי דחית השרות הצבאי של בני ישיבות אינה חקית , ופסקו שהסדרים אלה צריכים להקבע בחק . ב - 1999 גיסו צעירים חרדים בגיל הגיוס לצה"ל במסגרת פלגת נח"ל חרדית . ש"ס והחרדים הספרדים בשנות ה - 80 הקימו חרדים ספרדים , יחד עם ספרדים מסרתיים יוצאי ארצות המזרח , את ש"ס - רשימת ספרדים שומרי תורה . התנועה הוקמה , בין השאר , על רקע רגשות הכעס של הצבור הספרדי החרדי כלפי ההנהגה החרדית האשכנזית , בשל יחסם המתנכר כלפי הספרדים . ש"ס פועלת בארח עצמאי ומנהלת על - ידי " מועצת חכמי התורה". בראשה עומד הרב עובדיה יוסף . אגדת ישראל יהדות כנסת מועצת גדולי התורה מועצת חכמי התורה מפד"ל פועלי אגדת ישראל קואליציה ואופוזיציה ש"ס חרדל ב הר שמם של מיני צמחים שונים ממשפחת המצליבים , שמזרעיהם מפיקים את שמני החרדל ואת תבליני החרדל . הן הזרעים והן התבלינים נקראים בשם חרדל . בסוג חרדל עשרה מינים , הנפוצים בארצות הים התיכון ובאירופה . אבותינו הכירו שלושה מיני חרדל , והוא נזכר פעמים רבות במשנה ובתלמוד . כיום גדלים בר בארץ חרדל השדה וחרדל לבן . חרדל השדה נפוץ בשדות התבואה ובצדי דרכים . הוא בולט בין צמחי האביב בפרחיו הצהבים . זהו עשב רע , הגורם נזק רב לחקלאות . פריו הוא תרמיל עבה המרכב משתי קשוות . בקשוה האחת מצויים זרעים חפשיים המתפזרים ונובטים מיד עם רדת הגשמים . בקשוה האחרת כלואים זרעים שנביטתם מתעכבת בגלל חמר מעכב נביטה , המצוי בקלפת הפרי . עליו הירקים של חרדל השדה , ובעקר הנבטים , נאכלים כירק סלט . זרעי החרדל הלבן מכילים כ - 35 אחוז שמן . בשמן זה משתמשים למזון , לתעשית סבון ורפואה . לחרדל שמושים רבים ברפואה העממית והטבעית . את התבלין חרדל ואת שמני החרדל מפיקים בעקר מזרעיהם של מיני כרוב , הקרובים מאוד מבחינה בוטנית לסוג חרדל , וכן מזרעי המין חרדל לבן . מיני חרדל אלה מגדלים בעקר באמריקה הצפונית , באירופה ובמזרח הרחוק . את תבלין החרדל החריף מכינים מתערבת של זרעי חרדל טחונים , בתוספת עמילן וחמץ . מצליבים צמחים חרוב עץ או שיח ירק - עד ממשפחת הקסלפיניים . לחרוב יש זנים מרבים - מהם חרובי בר קטנים ודלים ומהם חרובים תרבותיים , שפרותיהם עשירים בסכרים . חרוב הבר הוא עץ נפוץ בצמחית החרש בארצנו . משפחת הקסלפיניים היא משפחה שרב מיניה טרופיים . בארץ גדלים בר ופליטי תרבות ארבעה סוגים ובהם ששה מינים . אחד מהם הוא כליל החרש יפה הפרחים . בגנות נוי מגדלים ממשפחה זו את הפואנציאנה , הצאלון ומינים נוספים . העץ מצוי בישראל , בכרתים וביון , ומלבד ארצות אלה הוא נדיר בבר באגן הים התיכון . אפשר לחיות רק מחרובים ? האגדה על התנא רבי שמעון בר יוחאי בן המאה ה - 2 מספרת כי השמיץ בגלוי את הרומאים ונאלץ לברח מפניהם . במשך שלוש - עשרה שנה הסתתרו הוא ובנו אלעזר במערה , ובמשך כל השנים האלה נזונו מחרובים וממים בלבד . בגלל התזונה הלקויה התכסה גופם בפצעים , ורק אתרי שהתרחצו בחמי טבריה נרפאו . חרדל השדה מופיע בארץ בשדות תבואות החורף בהמונים , ומצהיב בפרחיו שטחים עצומים ( בתמונה ) . הוא נמנה עם צמחי הדבש החשובים , אבל נזקו לחקלאות כעשב רע גדול מתועלתו . גילויי הדעת והמודעות המתפרסמים חדשות לבקרים על קירות שכונת " מאה שערים " בירושלים , הם אמצעי רב כוח בידי מנהיגי העדה החרדית לשמור על הצנעה , הדעות ואורח החיים הדתי של בני העדה .

السابق  |  التالي