صفحة: 90

בספורים הקצרים . ספוריה הפיוטיים כתובים בלשון עשירה ובתחביר - מבנה משפט - מיחד . סגנון זה מדגיש את המבנים הצורניים והמוסיקליים האפיניים לשירה המצריים בספוריה . יצירותיה האחרות - הרומן " וירח בעמק אילון " ; " שדות מגנטיים " - הנחלק לשלוש יצירות , ספיר קצר ושתי נובלות , שלכאורה אין קשר ביניהן : " הינומה " , " האניה נגבה החליקה מלכותית"ו " שם חדר החדשות " ; " למעלה במונטיפר " ( 1984 ) ; " לויתי אותה בדרך לביתה " ( 1991 ) , ו " כאן נגור " ( 1996 ) . עמליה כהנא - כרמון פרסמה גם מאמרים העוסקים בתהליך הכתיבה ובזהות הנשית של סופרת . היא כלת פרס ביאליק לספרות לשנת 1994 וכלת פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת 2000 . ספור קצר ונובלה עברית , ספרות כוהן , כהנה כוהנים הם האנשים ששרתו בקדש והקריבו את הקרבנות במשכן ובבית - המקדש . הכוהנים מלאו את התפקידים החשובים והלויים עזרו להם בעבודתם . את תפקיד הכוהנים מלאף בני משפחה אחת , צאצאי אהרן ובנו פינחס , שנמנו עם שבט לוי . המשרתים בקדש הבדלו משאר בני ישראל ואף משאר בני שבט לוי . התורה חוזרת ומדגישה הן בחקה והן על ידי ספורים , שבחירתם היא רצון האלוהים . אחד הספירים היא על קרח בן שבט לוי , שמרד בבחירתו של ה'והתלונן על מעמדם הנחות של הלויים . על כך נענשו הוא ובני עדתו בענש יוצא דפן - האדמה פצתה את פיה ובלעה אותם . הכוהנים במהלך הדורות בתקופת האבות , לפני היות המשכן , מלאו את תפקידי הכוהן הבן הבכיר או אבי המשפחה . בעת הנדודים במדבר נמסר תפקיד זה לשבט לוי , ובמיחד לאהרן ולבניו . שאר בני שבט לוי שרתו כעוזרים לכוהנים . מעמדו של אהרן היה גבוה משל הכוהנים האחרים . הוא שמש ככוהן גדול ומלא תפקידים מיחדים , שרק לו התר למלאם . לאחר מותו ירש אלעזר בנו את תפקידו ככוהן גדול ועם פינחס בן אלעזר , ש " קנא לה"' והוכיח את נאמנותי לו , נכרתה ברית כהנת עולם : " והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל " ( במדבר כה יג ) . בתקופת השופטים ובימי הבית הראשון - לאחר הקמת בית - המקדש - היו תפקידי הכוהן להקריב את הקרבנות לסוגיהם , לברך את העם , להשגיח על שמירת חקי הטהרה , לשאל בעצתו של ה'בעזרת האורים ותמים , הללמד את העם תורה . הכוהנים גם נשאו את ארון הברית ושפטו את העם . כדי למלא את התפקידים האלה היו הכוהנים חיבים לשמר על טהרתם , וביחוד לא להטמא על ידי מת - חוץ מאשר קרובי משפחה מדרגה ראשונה - כלומר , לא לנגע בו או להמצא אתו תחת קורת גג אחת . כמו כן אסור לכוהן לשאת גרושה . לכוהנים בעלי - מום לא התר לשרת בקדש . כשכר על עבודתם בבית - המקדש קבלו הכוהנים חלקים מסימים של הקרבנות , תרומה , חלה ובכורים , תרומה מן המעשר שנתן ללויים ופדיון הבכורות , וגם " מתנות כהנה אחרות " . לכוהנים , וגם ללויים , שלא קבלו נחלה כשאר שבטי ישראל , הקצו ערים מיחדות . בימי שיבת ציון עלף מגלות בבל רק ארבע משפחות כוהנים , אולם מספרם ביחס לשאר השבים היה גדול - הם היו עשירית מכלל תושבי יהודה . הם חלקו לעשרים וארבע משמרות , ששרתו במקדש , בעוד שאת התפקיד של הדרכת העם מלאו החכמים . לפני מרד החשמונאים , בהשפעת התרבות ההלניסטית ( היונית ) , נטו חלק מן הכוהנים להתיונות . לאחר חרבן הבית השני נשאר לכוהנים רק התפקיד לברך את העם בבית - הכנסת , ברכה הידועה בשם " ברכת כוהנים " . גם בימינו אסור להם לשאת גרושה או גירת , להטמא למת ולהכנס לבית - קברות . הכוהן מקבל את פדיון הבכורות בטקס פדיון הבן , ועולה ראשון לתורה בבית - הכנסת . גם לדתות עתיקות אחרות היו כוהנים . ביחוד תפסו הכוהנים מעמד נכבד אצל המצרים וההודים . הכוהן הגדול הכוהן הגדול היה ראש הכוהנים , ואף נקרא " כוהן הראש " . הוא נבדל משאר הכוהנים ההדיוטות ( הרגילים ) בכמה תפקידים המיחדים רק לו , ובלבושו . על הכוהן הגדול הוטל , למשל , להקריב ביום הכפורים את פר - החטאת - בעדו ובעד בני ביתו , ואת שעיר - החטאת בעד העם . ביום הזה נכנס הכוהן הגדול לתוך קדש - הקדשים והקטיר בו קטרת לפני ארון הברית ( בימי הבית השני - לפני אבן השתיה , הכוהן הגדול במיטב בגדיו העשויים תכלת , ארגמן ותולעת שני , חובש מצנפת ואפוד וחושן על חזהו . איור צרפתי מהמאה ה - 14 .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار