ירושלים

صفحة: 174

בירושלים . הם הקימו בתי - כנסת אחדים ובתים למגורים וצפו לזמנים טובים יותר . אלא שתקותם נכזבה . לאחר כמה עשרות שנים קם ברומא קיסר חדש , אדרינוס , שהחליט לאחד את כל תושבי האימפריה הרומית לעם אחד . ברחבי האימפריה לא נתקל הקיסר בקשיים בבואו להנהיג את תכניתו . אולם ביהודה הוא נתקל בהתנגדות עזה . כדי למנע בעד היהודים לשוב ולמרד ברומא נמחתה ירושלים מעל פני האדמה , ובמקומה נבנתה עיר חדשה , רומאית באפיה , שנקראה " איליה קפיטולינה". הר הבית הוסיף לשמש כמקום קדוש , אבל לרומאים בלבד , שהקימי בו מקדש לאל יופיטר . הם בנו תאטרון וקשתות נצחון , ששרידי אחת מהן נמצאים עד היום מתחת לאחד המנזרים בעיר העתיקה . אדרינוס אסר על היהודים לקים כמה מן המצוות העקריות של היהדות , ביניהן מילה ושמירת השבת . הדבר קומם את היהודים , והביא בסופו יל דבר למרד חדש - מרד בר - כוכבא - שפרץ בשנת 132 לספירה . בתחלתו נחלו המורדים הצלחה . הם כבשו חלקים נרחבים של יהודה , לרבות את ירושלים , וזכו לתמיכת רבו של העם . כסימן לעצמאות יהודה טבע בר - כוכבא מטבעות . על היקרה שבהן , שקל הכסף , התנוסס בניו , שהיא לפי ההשערה חזית בית - המקדש . התקופה הרומית - ביזנטית הצלחתו של מרד בר כוכבא לא האריכה ימים . הרומאים הפעילו כחות צבא גדולים נגד יהודה הקטנה . לגיונות צבא רומאיים הוחשו לארץ - ישראל אפלו מגליה שבקצוי מערב אירופה . החילים הרומאים הטילו מצור על יהודה כלה והחלו להתקדם לאט - לאט , כשהם כובשים בדרכם ישוב אחר ישוב . הם כבשו את ירושלים ודחקו את בר - כוכבא ואנשיו לביתר שבהרי יהודה , ושם השמידו את אחרוני הלוחמים היהודים . המהלמה הקשה מכל לגבי היהודים היתה האסור החמור שהוטל עליהם להכנס לירושלים . כל יהודי שהגיע למרחק של פחות משלושה מילין מהעיר , היה צפוי לענש מות . האסור על התישבות היהודים בירושלים היה בתקף מאות שנים , עד כבוש הארץ על ידי הערבים במאה ה - 7 . אבל היו תקופות שהאסור לא נשמר בקפדנות . בינתים הלכה ירושלים והתפתחה כעיר נוצרית . בפסיפס מימי הקיסר הביזנטי יוסטינינהס ( המאה ה - 6 לספירה ) שנחשף במידבא שבעבר הירדן , היא מתארת כעיר שבה מצוי רחוב מרכזי ומשני צדדיו שדרית עמודים , עם ארמונות ובתים בעלי גגות רעפים נטויים . עיר זאת השתרעה על השטח שבו מצויה העיר העתיקה כיום - והיא שקבעה את תבניתה הנוכחית . במאה ה - 4 לספירה הפכה הנצרות לדת השלטת באימפריה הרומית , במקום עבודת האלילים ההלניסטית . ומכיון שבירושלים נצלב ישו ובה נמצא קברו , היא קבלה מעמד של עיר קדושה במיחד , ומאז היא נחשבת לעיר הקדושה לנוצרים . הקיסר קונסטנטינוס הרס את המקדשים שהוקמו לאלילים , הקים את כנסית הקבר במקום יזהה כקברי של ישו , ואת כנסית העליה על הר הזיתים - מקום שלפי אמונת הנוצרים עלה בו ישו לשמים . מאז היתה ירושלים מקום עליה לרגל לנוצרים מאירופה , ובעקר מאיטליה , והוקמו בה מנזרים וכנסיות רבים . זיק של תקוה לחדוש הישוב היהודי בירושלים נצת בשנת 361 , עם עליתו של הקיסר יולינוס לשלטון בביזנטיון . קיסר זה , שכנה על ידי הנוצרים בשם " הכופר", נסה לבטל את מאמדה של הנצרות כדת המדינה . הוא חדש את הפלחן היוני - רומאי ונטה חסד ליהודים עד כדי כך , שהרשה להם להקים מחדש את בית - המקדש . עבודות ההכנה של בנית המקדש כבר היו בעצומן , כאשר לפתע פרצה אש במרתפי הר הבית . יתכן מאוד שזו היתה הצתה , אך הנוצרים יענו כי זו אצבע אלוהים , המתנגד לשיבת היהודים למקום . בינתים נפסקו העבודות עד לשובו של הקיסר ממלחמתו במזרח . אלא ומהקיסר נהרג בקרב , וזה שבא אחריו חדש את מאמדה של הנצרות . כך נכזבה תקות היהודים לשוב ולבנות בית - מקדש בירושלים . הפוגה קצרה נוספת בשלטון הביזנטי באה בשנת 614 , כאשר הפרסים כבשו את הארץ בסיוע יהודי הגליל שנרדפו על ידי הנוצרים . בימי הפרסים התקים ישוב יהודי בירושלים , אבל השלטון הזה לא החזיק מעמד זמן רב . לאחר 15 שנים בלבד חזרו הביזנטים והשתלטו על הארץ . הם הבטיחו בתחלה חנינה ליהודי ירושלים , אך חזרו בהם , הרגו מקצת התושבים היהודים ואת יתרם גרשו . ירושלים בתקופות הערבית והצלבנית שמחת הנוצרים הביזנטים היתה קצרת ימים : מחצי האי ארב הגיחו בשנת 634 הערבים וכבשו בתוך זמן קצר את כל המזרח התיכון וצפון אפריקה . בשנת 638 הם הטילו העיר ירושלים מוצגת כמרכז העולם במפת מידבא , המופיעה על רצפת פסיפס שנבנתה במאה ה - 6 בכנסייה באיזור הכלול בימינו בממלכת ירדן ,

السابق  |  التالي