|
|
صفحة: 68
לכל איש יש שם בשנים האחרונות נוהגים לקרא בטקסים את שמותיהם של יהודים שנספו בשואה . מפעל זה , הנקרא " לכל איש יש שם"( על פי שירה של המשוררת זלדה , הנושא שם זה ) , החל בעקבות ארוע מחאה פרטי של אזרח ישראלי ושמו חיים רוט , שעמד על מדרגות שגרירות הולנד בישראל וקרא את שמותיהם של בני משפחתו שנספו בשואה . משנת 1989 נערכים טקסי " לכל איש יש שם " במארגן , בישראל ובתפוצות . בישראל מתקים הטקס במשכן הכנסת בחסות יושב ראש הכנסת ובנוכחות נשיא המדינה , ראש הממשלה , חברי הכנסת ומזמנים . בטקס דומה , הנערך באותו זמן גם ב " יד ושם " והפתוח לצבור הרחב , מזמנים בני אדם הרוצים בכך לעלות לדוכן ולקרא את שמות יקיריהם . גם בבתי - הספר ברחבי הארץ מזמנים תלמידים והוריהם לקרא שמות של בני משפחה ומכרים שנספו בשואה . במפעל הנצחה בין - לאמי זה משתתפות מאות קהלות יהודיות מהעולם כלו . ארגונים יהודיים כגון " בני ברית", ההסתדרות הציונית והקונגרס הציוני , בשתוף עם משרד החוץ של מדינת ישראל , דואגים לארגון הטקסים ולממונם . טקסי קריאת השמות מעניקים אפי אישי ליום הזכרון המקדש למיליוני קרבנות השואה . שמות הנספים הנאספים בטקסים אלה נרשמים ב " יד ושם"ב " דפי העד", המשמשים להם מצבות . אנילביץ', מרדכי יד ושם לוחמי הגטאות מרד הגטאות נאציזם שואה יום הכפורים היום הקדוש ביותר בשנה בדת היהודית . חל ביום י ( עשרה ) בתשרי . זהו יום צום ותפלה , שעקרה בקשת סליחה מאלוהים וזכיה בכפרת עוונות . יום הכפורים וראש השנה הם " הימים הנוראים". יום הכפורים הוא היום האחרון בעשרת ימי תשובה , שתחלתם בראש השנה . שמו של יום הכפורים בא לו מן הכתוב בתורה : " כי - ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם , לפני ה'תטהרו"( ויקרא טז ל ) . כשישב ישראל על אדמתו , לפני חרבן בית - המקדש , היו משחררים את העבדים ביום הכפורים של שנת היובל . כשהיה בית - המקדש קים , היה הכוהן הגדול נכנס ביום הכפורים לקדש הקדשים שבמקדש , שאסור היה בכניסה כל ימות השנה , ביום זה הקריב הכוהן הגדול בעצמו קרבנות , כדי לכפר על הכוהנים ועל כל העדה על החטאים שדבקו בהם . בימי בית שני היו מכינים את הכוהן הגדול לתפקידו . במשך שבעה ימים היו מבודדים אותו בלשכה בבית - המקדש , ובכל יום היו הכוהנים קוראים לפניו מן התורה על סדר עבודת יום הכפורים . יום הכפורים הוא החג היחיד בשנה , שחלים בו כל אסורי המלאכה כמו בשבת , על כן נקרא " שבת שבתון". הוא גם היום היחיד בשנה , שבו מתפללים חמש תפלות : ערבית , שחרית , מוסף , מנחה ונעילה . התפלות מכילות , מלבד הנסח הרגיל , גם פיוטים רבים . בערב יום הכפורים בבקרו של ערב יום כפור ( ט בתשרי ) נוהגים " לסובב כפרות". זכר לוקח תרנגול ונקבה - תרנגלת , סובבים את " הכפרה " מעל ראשיהם ואומרים : " זה ( או זאת ) כפרתי , זה חליפתי , זה תמורתי , זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארכים ולשלום". נהוג , שאת הכפרות פודים בכסף , ואת הכסף מחלקים לעניים . יש המוסרים את ה " כפרות " עצמן לעניים . ראשיתו של מנהג הכפרות בתקופת הגאונים . רבים מחכמי ישראל בכל הדורות התנגדו למנהג זה וראו בו משום " דרכי האמורי " ואף כנו אותו " מעשה שטות". בערב יום הכפורים חיב אדם לבקש סליחה מכל אדם שפגע בו , אפלו רק בדברים , כי יום הכפורים מכפר רק על עוונות שבין אדם למקום ( לאלוהים ) ולא על חטאים שבין אדם כרזה שפורסמה בשנת 1962 לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה . ביום הזה מזכירים המוני בית ישראל את היהודים שנספו במחנות הריכוז וההשמדה , ואת מלחמת הגבורה של המורדים בגיטאות והפרטיזנים שלחמו בגרמנים .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|