|
|
صفحة: 123
על טקס החינה ביהדות ובאסלאם בקהילות להודעת ומוסלמיות רכות עורכים כימים שלפני הנישואין את טקס החינה . כסקס מורחים בצורות שונות את כפות הידיים כחומר אדום-כתום המופק מצמח ששמו העממי הוא "חינה" או " כאפור" ושמו המדעי - "כופר לבן . " הצמח ידוע במזרח התיכון מזה אלפי שנים כצמח בושם כעל תכונות רפואיות , ונזכר במקורות יהודיים ומוסלמיים - כתנ"ך , בקראן , במשנה ובתלמוד : בתנ"ך נאמר . "אשכל הכפר רוךי / h בכרמי ' •» גרי" ןשיר ll 4 ^ fi e ובקראן נאמר . "ברי , 7 לבב ישחו מכוס nhnnw בלןםפור" ןבערבי-ת mm ! ftrtc - האדם [ אלאנסאן ] , 76 - פסי . ( 5 באסלאם מיוחסת לצמח קדושה . את טקס החינה היהודי המסורתי נהגו לערוך לנשים ולגברים כנפרד . החתן והכלה נהגו ללבוש בגרים מפוארים , משובצים בזהב , שעברו בירושה במשפחותיהם . בטקס שנערך לכבוד החתן השתתפו קרוביו וחבריו , ובטקס שנערך לכבוד הכלה השתתפו קרובותיה וחברותיה . במהלך הטקס נמרחה החינה על כפות ידי המשתתפים ולעתים גם על כפות רגליהם . כיום טקס החינה נערך לעתים קרובות לחתן ולכלה יחד . טקס החינה המוסלמי המסורתי נערך אף הוא לנשים ולגברים לחוד . אולם כיום הטקס נערך לעתים בחברה מעורבת , אם מוזמנים אליו בני משפחה כלבד . הנשים שמכינות את החינה ועורכות את הטקס לכלה ולחתן חייבות להיות נשים פוריות - מתוך תקווה שפוריותן תוקרן אל הזוג הצעיר . מריחת החינה על ידיה של הכלה מסמלת פוריות - תקווה להיריון וללידה . מריחת החינה על ידיהן של חברותיה של הכלה מסמלת את תקוותן להינשא בקרוב . ומריחתה על ידיהן של נשים נשואות מסמלת הזדהות עם הכלה ותמיכה בה . חגיגת חינה בשכם
|
|