הסנדלר העני והמלך

صفحة: 62

62 לצמוח עם המוח למוחרת שוב בא אל הסנדלר שליח מטעם המלך, וציווה עליו לשוב מייד למשמרתו בשער הארמון . אותה שעה ישב המלך על כס מלכותו, וחִיבֵּל תחבולות יחד עם שר הכספים כדי להפיל בפח את הסנדלר . אז קרא המלך אליו את הסנדלר ובנוכחותו החל לצעוק על שר הכספים : "בוגד ! גנב ! רמאי ! מאה זְהוּבִים גנבת מקופתי, בן בְּלִיַעַל ! " ועל הסנדלר ציווה המלך – "הַתֵז את ראש הגנב ! מייד ! " התבלבל הסנדלר ולא ידע כיצד ייחלץ מן הצרה ; לשר הכספים לא דאג כלל, לכל היותר יספוג מכה מחרב העץ . אבל איך יציל הוא עצמו את ראשו שלו ? תחילה ניסה הסנדלר לבקש מהמלך שיחוס על חייו של ה"גנב", אבל המלך עמד בסירובו . "הוא אינו ראוי שאסלח לו . כך יאה לאיש שרימה את מלכו . יֵדע כל העם מה סופו של נוכל ! ואתה, התז מייד את ראשו, וָלא – גם ראשך יוּתַז ! " נשא הסנדלר את עיניו השמיימה, וקרא בקול : "אבינו שבשמיים, אם האיש הזה חף מפשע, עשה נס והפוֹך את חרב הברזל לחרב מעץ ! שמור נא את ידיי מלשפוך דם נקי ! " אמר ושלף את החרב מן הנָדָן . עיני כל הנוכחים ננעצו בחרב – והינה, אכן חרב עץ ! חיוך עלה על פני המלך . "יפה," אמר, "הִפְלֵאתָ בחוכמתך . ואף כי רימית אותי, משבח אני את שכלך השנון . " העניק המלך לסנדלר זהב ושלח אותו לדרכו . והסנדלר שב לעבודתו כמקודם . ביום עבד בחריצות, ובלילה שמח עם כל בני משפחתו . 60 65 70

السابق  |  التالي