|
|
صفحة: 77
77 פס' 3 לרובנו יש שלושה עד חמישה אנשים שאיתם יש לנו קשר חזק במיוחד, חברים או משפחה . עם עשרה אנשים בממוצע יש לנו קשרי חברות קרובים . 30 – 35 אנשים נמצאים במעגל האינטראקציה הקבוע שלנו, ויש עוד כ- 100 איש שאנחנו מכירים היטב . כלומר בסך הכול מתויקים במוחנו כ- 150 איש משמעותיים לנו . זהו "מספר דנבר", על שם האנתרופולוג פרופ' רובין דנבר מאוניברסיטת אוקספורד, שקבע אותו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת . ייתכן שעם הופעת הרשתות החברתיות המספר השתנה . פס' 4 "יש לנו הכי הרבה חברים וקשרים קרובים בנעורים ובשנות ה- 20 לחיינו", אומרת לידיה דנוורת', כתבת מדע מובילה בארה"ב . "אחר כך משפחה וקריירה הופכות להיות משמעותיות יותר, ואנחנו מתכנסים למספר קטן יותר של חברים אינטימיים" . זה לא קורה רק לבני אדם שנסחפים במרוץ החיים המודרני . מחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד העלה כי גם שימפנזים מתבייתים על מספר קטן יותר של חברים קרובים יותר עם העלייה בגיל . פס' 5 למרות הצורך הבסיסי בחברות והתועלות הרבות שלה לחיינו עשויים להיות לה גם צדדים פחות טובים . "אם יש מונח אחד שכן תפס בשיחות על חברות בשנים האחרונות זה 'חברות רעילה'", אומרת ד"ר כנרת להד, מרצה בכירה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א . "נהוג להתבונן בחברות באופן דו-קוטבי, כלומר להניח שיש חברות נפלאה ואידיאלית או חברות רעילה, אבל למעשה הטווח הוא הרבה יותר רחב" . פס' 6 גם דנוורת' מדגישה שלא כל החברויות בהכרח טובות לנו . "חברויות טובות הן ממש טובות לנו . וחברויות גרועות – אנחנו לא צריכים להחזיק בהן בכוח . זה לכאורה דבר ידוע, אבל בני אדם לא תמיד מתנהגים כך . לא כל חברות תהיה שוויונית לגמרי בכל דקה או אפילו בכל שנה, אבל חברות טובה היא זו שבסופו של דבר חיובית לשני הצדדים, ולאורך זמן יש בה תן וגם קח" .
|
|