|
|
صفحة: 101
ב . נָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן ? הַקִיפוּ . בֵּנִי חָדָשׁ בַּחוּג . נָכוֹן | לֹא נָכוֹן בֵּנִי רוֹצֶה לַעֲמוֹד בַּתוֹר . נָכוֹן | לֹא נָכוֹן יוֹנָתָן שׁוֹאֵל אֶת בֵּנִי אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ . נָכוֹן | לֹא נָכוֹן הַיְלָדִים אוֹמְרִים לְבֵנִי לַעֲמוֹד בַּתוֹר . נָכוֹן | לֹא נָכוֹן בַּסוֹף שֶׁל הַסִיפּוּר בֵּנִי עוֹמֵד בַּתוֹר . נָכוֹן | לֹא נָכוֹן למורה | בסעיפים ב ו - ג מופיעה המילה החדשה סוף . מקנים אותה ואת המילה התחלה לפני שהתלמידים מתחילים להשלים את הפעילויות . אפשר להקרין את השיחה בעמוד 100 על הלוח, להצביע על השורה הראשונה ועל השורה האחרונה ולומר : זאת ההתחלה . זה הסוף . אחרי שמשלימים את הפעילויות על השיחה, כדאי להזמין את התלמידים להמחיז אותה בקבוצות . ג . הַשְׁלִימוּ . בֵּנִי רוֹצֶה . הוּא לֹא רוֹצֶה . דָנִיאֵל אוֹמֵר לְבֵנִי : ״אַתָה צָרִיךְ . ״ מַיָה אוֹמֶרֶת לְבֵנִי : ״בַּחוּג שֶׁלָנוּ . ״ בֵּנִי אוֹמֵר : ״בְּסֵדֶר, אֲבָל . ״ בַּסוֹף שֶׁל הַסִיפּוּר מַיָה אוֹמֶרֶת לְבֵנִי : ״ לַחוּג שֶׁלָנוּ ! ״ 101 1 לַ בְּרִ י א וּ ת ! 5
|
|