|
|
صفحة: 135
הבנת הנקרא והבעה 135 לסימון הנחלה שלהם : הם שורטים גזעי עצים במקומות קבועים בנחלה, ומן החומר שנמצא בבלוטות בכפות הרגליים שלהם הם משאירים ריח חזק ; הם משפשפים את בלוטת הסנטר על הגזע ; והם מרססים שתן לאחור . פס’ 6 אפשר לסמן נחלה גם באמצעות קול . בכל לילה להקה של תנים או של זאבים פוצחת ביללה קבוצתית ומקשיבה ליללות מרחוק . חברי להקה שמקשיבים ליללות של קבוצה זרה יודעים כמה חברים יש בלהקה המתחרה, והם לומדים אם כדאי להסתכן ולהתקרב אליהם או לחפש מזון ליד הגבול, ואפילו אם יש סיכוי לכבוש שטח חדש מהלהקה הסמוכה . כך נוהגים גם בלהקת האריות – הזכרים יוצאים בלילה לסיור ארוך סביב הגבול, שואגים בעוצמה ומזהירים אריות זרים שלא יפלשו לנחלתם . פס’ 7 כמו התנים והזאבים, גם מיני עופות משתמשים בקול כדי להודיע על נחלתם, ולכל מין של ציפור יש דרך קולית אחרת למטרה זו . דוגמה אחת היא ציפור השיר אדום החזה : בתחרות על כיבוש שטחים שני זכרים של אדום החזה נעמדים זה מול זה ופותחים בתחרות שירה . מי ששר חזק יותר הוא המנצח, והמפסיד צריך לעזוב את השטח . הנקר, לעומת זאת, אינו משתמש בשירה כדי להודיע על בעלותו על נחלה, אלא משתמש בתיפוף רועש ובנקירות על גזע עץ . ואילו החִוְויַאי מכריז על שטחו בהשמעת קריאות ארוכות וחזקות . פס’ 8 אפילו חרקים נלחמים בבני מינם ומסמנים את שטחם . דוגמות בולטות הן השפירית וקרובתה השפרירית – שתיהן חרקים מעופפים שטורפים זבובונים ויתושים ליד מקווי מים . זכרי השפיריות מתהדרים בצבע חזק, אדום מתכתי, ואילו זכרי השפריריות מתאפיינים בכחול מבריק . הנקבות, לעומת זאת, חומות - אפרוריות . זכר השפירית עומד על ענף בולט מעל המים ומחכה לנקבות שיעברו בתחומו . אם זכר זר מופיע, הוא מעופף מולו בצבעיו החזקים וכך מאותת לו שהשטח תפוס, עד שהזר עוזב את המקום . פס’ 9 זוחלים מסמנים את הנחלה שלהם בריח, בתנועות גוף ובצבע חזק ומאיים . צבעו של החרדון הזכר הופך לשחור בולט כדי לסמן את שטחו . הוא עומד בקצה של סלע וקד קידות ממושכות מול חרדונים אחרים שמעיזים לעבור בשטחו . לפעמים הוא מנסה לסמן כך את נחלתו גם כאשר בני אדם מתקרבים אל השטח, אך אותנו זה בעיקר משעשע .
|
|