|
|
صفحة: 105
הבנת הנקרא והבעה 105 אבל בלי ידיעת הנבדקים, האנשים הנוספים בחדר שיתפו פעולה עם החוקרים, וכולם בחרו את אותה תשובה, שהיא שגויה בבירור . מה יגיד הנבדק האמיתי היחיד, כשיגיע תורו ? פס’ 7 הממצאים הראו כי בכשליש מהפעמים הנבדק נכנע ללחץ החברתי ובחר בתשובה השגויה והפופולרית . רק רבע מהנבדקים התמידו וענו את התשובה הנכונה בכל המבחנים, למרות הדעה השונה הרווחת . התוצאות פורשו כרצון של הנבדקים להתאים את עצמם לדעת הרוב, ולא להיות יוצאי הדופן שטוענים אחרת מכולם . פס’ 8 במחקר החדש שִחזרו החוקרים את הניסוי עם שינוי קטן : הם הוסיפו קבוצה שבה משתפי הפעולה היו כולם רובוטים מסוג נאו . כמו משתפי הפעולה האנושיים, כל אחד מהרובוטים ענה בתורו על השאלה, וכולם בחרו באותו קו שגוי . כאשר הנבדקים היו אנשים בוגרים, הם לא הושפעו מהרובוטים ובחרו כמעט תמיד בקו הנכון . נראה שהנבדקים לא ראו ברובוטים יצורים אנושיים שיש להתחשב בדעתם, או אולי לא סברו שיש להם דעה משלהם . פס’ 9 לעומת זאת כאשר נבדקו ילדים בני שבע עד תשע נמצא שהילדים הושפעו מהתשובות של הרובוטים, ונטו יותר לבחור בתשובה השגויה שהרובוטים בחרו בה . "ייתכן שהילדים רואים את הרובוטים כדמות חברתית ולא כמכונה", אומרת אנה - ליסה וולמר, שהובילה את המחקר . "אולי בגלל זה הם נכנעים ללחץ חברתי מצד הרובוטים" . האם רובוטים שייראו ויישמעו דומים יותר ויותר לבני אדם, יפעילו בעתיד לחץ חברתי גם על אנשים בוגרים ? זו אחת השאלות שהחוקרים מתכוונים לבדוק בעתיד . פס’ 10 החוקרים במחקר הראשון שיערו מדוע יחסם של אנשים למכונות נעשה דומה יותר ליחס ליצורים אנושיים . "הסיבה היא שבמשך אלפי שנים בני אדם היו היחידים בעולם שהפגינו התנהגות חברתית עשירה, והמוח שלנו למד להגיב לאותות חברתיים בלי להבדיל בין אותות אמיתיים למזויפים" . עכשיו נכנסות לחיינו מכונות דמויות - אדם המביעות רגשות, והחושים שלנו, שהתפתחו בסביבה שונה לגמרי, אינם מצליחים להנחות אותנו כיצד להגיב להן . נראה שאצל ילדים הקושי להבחין בין ההתנהגות האנושית לרובוטית גדול עוד יותר . פס’ 11 תגובה אמפתית ואנושית כלפי רובוט אינה בהכרח דבר רע, ויש מצבים שבהם היא אף יכולה להיות רצויה ומועילה – כל עוד אנחנו מודעים לה . תוכניות להכנסת רובוטים לכל סביבה אנושית יצטרכו להביא בחשבון את נטייתנו להתייחס לרובוטים כאל בני אדם, על היתרונות והחסרונות של הנטייה הזאת .
|
|